לא אלימות לשם אלימות, איזה שם נוסף אלימות צריכה כדי להיות מובנת? לא 24/7 ובמיוחד לא בשבת, עד החיים האישיים, החברות, המשפחה. את בטוח גם לא מלקקת זיעה או שירותים ציבוריים. על מה את רוצה לשוחח, על גפילטע פיש וגזר או על צבע לק לזרתות?
קיצור, כולן כאלה עד הסטירה הראשונה ואז הכל נופל למקום לשם ליפול למקום.
אני היום בפרץ נוסטלגיה, אני מג'נגל בין כתיבה מעונבת לענייני דיומא ונעצב עבור הנשלטות נטולות הכאפות באשר הן. הלוואי והייתי יכול להרביץ לכל אחת ואחת מכן. אז מוזמנים להשאר או להזדיין מכאן, כך או כך לא באמת איכפת לי, אני נמצץ וטוב לי כשאני לא נעצב בעבור העולם:
אני רואה הורה היום, לא יודע אם הורה זה בזכר או בנקבה ונשבר כבר הזין מזה, נשים עם זקן ולדעתי היא או הוא רצו להוציא מהגן את הילדה או הילד לואיזה מיי אלקוט השלישית או הרביעית, כן, זה שמה המלא. הייתה עגלה עם מנוע ואופנוע ים כזה מחובר ואמרתי טוב, נעיף מבט.
ישר נעצבתי שוב כי זלגתי לעבר, היו איתי שבע בנות בכיתה ולכולן קראו נטלי וגדלנו טוב, חוץ משתיים או שלוש נטלי שהתדרדרו לסמים והפכו לנשלטות מדומות שבוודאי מסרבות עד היום ללקק אסלות. הייתה אחת נוספת שקראו לה סעדיה הבת והרבה בנים העונים לשם שמעון או משה וכולם ידעו לזרוק אבנים ולא לידות, דיברנו עברית פסדר והיינו קוראים לכדור בנקבה.
לא היו חרמות ולא אפליה, כולנו חטפנו מכות על-בסיס יומי בבית ומדדים למחרת לבית הספר. חוץ מאלו שהיו חוטפים לפנים, אז העיניים היו נעצמות וההורים היו משליכים אותם לכיתה.
קיצור, תהיו גברים, גם הנשלטות. חלאס כבר לבכות או כמו שאומרים בתל-אביב, זה לא קול ותקבלו כבר בתחת.