אני נכנס לוואטסאפ ועובר על רשימת אנשי הקשר כדי למחוק כל-מיני זבלות שלא אדבר איתם לעולם, העולם לא כל-כך קטן כמו שהאמרה השחוקה גורסת כשאתה פוגש ברומא חבר שפעם אחות של דודה שלו שירתה בצבא עם מוטי המציל מהבריכה העירונית. במסגרת אותם שיטוטים אני נתקל בתמונות בזויות: עזבו רגע את הפרצופים המצויירים או הבינה המלאכותית שעושה פתאום את ששון המוכר כמו דרקון, אני מדבר על תמונות מזוויעות ברמה. שמתי לב שגברים לקראת גיל 60 שולחים או שמים ורד, זו סיבה טובה לכשעצמה להרוג אותם, אבל מה הם מנסים להשיג בעצם?
תמונות של פרחים, של בקבוק יין והשקת כוסות יענטו כמו התמונות בשחור לבן פעם שהיינו מקבלים ומעבירים הלאה. לבבות, יום נפלא, יום מבורך, שבת שלום, חגי ומועדי ישראל, אמרות כנף, פסוקים מהתנ"ך, פסוקים ממובי דיק.
לא רע לי במובן האישי, אבל לצערי נתקלתי בצילום, תקריב של דובדבנים. עצרתי את עצמי ממש וכמעט העפתי גם לעצמי אגרוף לפנים על עצם העובדה שאני מכיר אנשים כאלו, גברים. לא משנה העובדה שאין בינינו הכרות כלל, הדיו הוירטואלי הזדהם כבר. יש לי איש קשר כזה.
דגדג לי לשלוח לו הודעה: ערב טוב, איננו מכירים ואני בטוח שאתה נשוי ואולי אפילו באושר, אני גם בטוח שאשתך עונה לך לא יפה ואולי אפילו משפילה אותך, גם מהילדים כבר לא יהיה לך כבוד שתדע לך. עצוב לי לראות או לחשוב שאתה מוריד את הראש ומחייך כשהיא יורה את חצי הרעל שלה. אשמח לקחת אותה לשבועיים ולחנך אותה עבורך, חינם אין כסף. סוף כל סוף תקבל את עקרת הבית אותה רצית, היא לא תשטוף במגבונים המסריחים הללו החד-פעמיים, רק דליים וסוף כל סוף אתה תמצץ, אני מבטיח. תן לי שבועיים ותראה איך שוב תוכל לפרסם תמונה שלך צוחק או מרים כוס בירה לחיים.
נראה לי עליתי על סטארט-אפ או שפשוט אמחק אותו וזהו.