קמתי מאוחר. נרדמתי בארבע ובפעם הראשונה בה הקצתי לקראת שבע, היא הייתה דבוקה אליי. לעתים היא זקוקה לקצת חופש מאיתנו, ללבד שלה על הספה או בחוץ. היא גם ככה חנוטה כבר בכל רמ"ח איבריה, נטולת פרטיות או עולם פנימי שהוא רק שלה, החלטתי להמשיך לישון ולאפשר לה את המרחב.
החג היה עמוס: מלא אוכל, הסכמתי לה להשתולל איתו, משופע במנוחה וזמן יחד, החופש הזה רע עבורה, כל פעם מחדש אני מגלה זאת. זה לא טמון באכזריות, זו כבר הידיעה הבוטחת שהיא צריכה לאבד את זה כדי להתגלות.
תכננתי להכין לנו לברק בחמאה, עשבי תיבול טריים ושום. סלמון על בסיס בצלים, סגול ולבן חרוכים, ירוק פרוס דק ועירית קצוצה. המלחתי והתענגתי על שמן-זית ופלפלים חריפים עם אותה חלה בוכרית שרק יום אחרי עדיין שומרת טריות.
נזרקתי על הספה להרהר בכתיבה ובאוכל, היא נשכבת בתוכי לשיחה כמו אלפי שיחות קרובות.
החופש רע לה, היא מקבלת מושג מעוות של חיים כשאין לה שגרה וכשהיא לא מנוערת. שאלתי בדרכי האגבית האם היא חשבה על פרידה מאז הפעם האחרונה, לא, היא ענתה מבלי להסס. אנחנו צוחקים רבות על ההבלחות שיש לה, אבל זה חלק מהחיים בחברת אישה לא נורמאלית ואני מכיל.
אני מנשק אותה ברוך ואז היא יורה שהיא כבר לא חושבת שאבא עובד עבורה יותר. אני עדיין צוחק ושואל אם היא רוצה לקרוא לי דום כמו שאר המושפעות או מאסטר.
היא לא צוחקת.
אני מעסה אותה והיא מתמסרת לזה. את יודעת שאבא זה לא עניין להקל בו ראש, את זוכרת שזה מרגיע את האכזריות כלפייך. לא היו אילוצים וזה לא נוצר מתוך דיסטנס; זה יצא ממנה בהתחלה בזמן גמירות ובתחינות שאפסיק להכות אותה: "די אבא, בבקשה". מאז זה השתרש במחוזותינו, לא כעסתי. מותר לה הכל, היא לא צריכה לקבל על עצמה אחריות וכן חייבת להתבטא בחופשיות גם כשהאמת שלה משתנה, כדי שלא תעשה שקר בנפשה. אני זה המתמודד.
המשכתי לנשקה וללטפה עד שהיא הייתה רפויה לגמרי ונשכתי אותה בבשר תחת הצלעות. החטפתי לה כמו שאני יודע, מבלי למצמץ ובלי להראות שום רגש. אהבה לא מסווה או מטשטשת חינוך, חברות לא, שום דבר לא. הדגים כבר מומלחים ואני קם לקטוף עשבי תיבול בעודה בוכה.
קראתי לה ללקק את טיפות השתן הנותרות ולנגב אותי לאחר מקלחת, אמרתי לה לחכות עם הכבל על הספה. חתכתי אותה בהצלפות לירכיים וניחמתי אותה בכך שהכרחתי אותה למצוץ וללקק ביצים בזמן שהדמעות עושות נעים שם, אין לה שום משמעות בפניי עצמה, היא כל הזמן שוכחת ואני כאן להזכיר.
לאחר שהמשכתי לרסק אותה, היא שוב ביקשה מאבא לחדול כשכולה מדממת והזין לבן ממה שהולך בתוכה, הותרתי אותה לחשוב וקמתי להכין את הדגים. בכל זאת, אבא.