המצברים שלי

ובאמת שבד"כ אני לא טיפוס של שמחה לאיד...
אבל הפעם, זה תופס אותי כל פעם מחדש, כל פעם, רק בקטנה... לראות כמה צדקתי.
איזה מזל שהרחקתי אותה שניסתה לחתור ביננו, איזה חוסר יוצלחות צורם, אחד אחרי השני, והיא לא לומדת, זה מה שהיה חסר לי, שהוא יהיה בקשר עם בחורה שכזו.... תאונה אחת כבר יש לו בסל ה"ידידות" , לא צריך שתיים.

ואני אמורה לשכח מזה, הוא נענה לבקשתי ועברנו הלאה, מזמן, נסיונותיה המגוכחים להשאר באור הזרקורים .... אמרתי כבר - מגוכחים. אבל, הנה, עובדה, זה הדבר היחיד שהביא אותי לכתוב כאן שוב... לא איזו פנטזיה מדהימה, לא המלחמה, לא הקשיים הכלכליים, או כל דבר אחר, ויש כ"כ הרבה שהייתי רוצה לפרוק החוצה... אתמול אבד סופית החלק האחרון שנותר מיומניי שכתבתי בילדות, אז הגיע הזמן לכתוב משהו.. לא ?...

אני קולטת שאני כותבת משהו לבלוג ובא לי ממש להתפרץ לכתוב הכל, על איך שאני עוקבת (למרות שזה לא הכי מסקרן ולפעמים ממש חסר טעם) אחרי בלוג של כל אדם שיצא לי להכיר כאן... חוץ משניים שמעולם לא פגשתי ואחרי הבלוג שלהם אני עוקבת כי הוא פשוט מעניין.... שניהם נשלטים, ועל איך שזה משפיע עלי.... לצערי זה משפיע, ואני לא יודעת להגיד למה.
בא לי לכתוב על כל הקשיים, להתפוצץ, לכתוב כאן על כל התקופה הזו שבדס"מ ממש לא היה חלק ממנה, כי פשוט לא היה לשומדבר מקום בעומס, בעצבים, בקשיים. ולא, לא צריך לקחת הכל בפרופורציה, הצרות שלי הן הצרות שלי, וטוב שאני נותנת להן את תשומת הלב המגיעה להן, למרות שזה היה יכול להיות רעיון משעשע מאוד לקחת את צרותיהם של כל מכריי, לשים בטבלה ולהתחיל להשוות ולדרג... אבל לא.

אני תופסת את עצמי באמצע הקריז הזה, אבל אני יודעת שאני נהנית לכתוב את זה, אני נהנית להוציא ונהנית שאנשים אנונימיים יקראו את זה, אולי גם יגיבו, האמת היא (ואני מתנצלת אם זה פוגע בחלקיכם, למרות שאני משערת שלא) שהייתי מעדיפה שרק אלה שאינם מכירים אותי יקראו, אני לא נוהגת לשתף את מכריי בצרותיי... ואולי בגלל זה חסרה לי חברה טובה, אז קצת מוזר לי לחשוב שאנשים שמכירים אותי יקראו את זה, ואז ישלחו לי מסר וישאלו אם אני צריכה כתף... אז אני לא צריכה כתף, יש לי אחת משודרגת בבית, אני צריכה חברה טובה. באופן מצחיק למדי פתחתי שני פרופילים בשני אתרי היכרויות, כדי להכיר נשים, כי אני מתגעגעת לטעמה של אישה... לצערי, 99% מהפניות הן מגברים שמתקשים בהבנת הנקרא, בדיוק כמו כאן ....

לא מתאים לי, כתבתי כ"כ הרבה אפילו בלי חיוך אחד.

פעם ראשונה שאני כותבת
פעם ראשונה מפרמת
זו איננה יצירה
זה יצר החרמנות שלי

מגששת אל שפתיה, המתוקות שאני כל כך התגעגעתי אליהן, אנו מתחברות בנשיקה איטית, הנבנית לה בגישוש איטי וזהיר, שנהפך מגישוש להתפרעות, אני אוחזת בגופה, שורטת בציפורניי, לא מחכה אפילו דקה אחת
, עברו שנים מאז נגעתי בגופה היפה והענוג, וכאילו לא שכחתי אף נקודת חן על עורה בגוון המוקה המדהים, היבטתי אל עיניי האוקיאנוס שלה בזמן שהפשטתי אותה בברוטאליות, היא עירומה בידיי, אני ממששת בפראיות, שורטת, חופנת את שדיה העסיסיים בידיי הרעבות, מקרבת את פי אל עורה, מנשקת, מוצצת, נושכת נשיכות קטנות, ושואבת אותה לתוך פי.........


אני ממשיכה להפליק לטוסיק האדום שלה, מפמפמת וקורעת את הכוס החלק והנוטף שלה עם הסטראפון הסגול ... " אני מפריע, סליחה..."
אני מביטה לכיוון הדלת, מופתעת , כבר 6?! ... אני מחפשת שעון על ידי ואין, מביטה בך במבט מתנצל, אתה מחייך חצי חיוך מחורמן, ספק מקנא, ספק רעב לגופות הנשיים השרועים על המיטה לפניך.... "טוב אני אלך, תקראי לי כשתסיימו..." ... " אתה לא חייב ללכת... אולי גבירתי תרצה שאספק גם אותו?"
"חרמנית!" סטירה מצלצלת נוחתת על הלחי הימנית "זה מה שאת רוצה הא? זונה קטנה שלי, את רוצה למצוץ זין, הרבה זין, את רוצה זין בכל החורים שלך.... כלי משומש ועלוב, כלבה שלי..... את תקבלי!"
זה היה האישור בשבילו היום, ועבורי - יום מלא הפתעות מוצלחות.

"תתפשט".... עוד לפני שסיימתי להגיד את המילה הזו, הוא כבר היה עירום, ללא מילים, התיישב על המיטה, איברו זקור ומתוח עד קצה היכולת, כמו שאני אוהבת אותו.... "חרמן על הזונה שלי הא?"
הוא שונא את זה... הפלקתי לשק האשכים הרגיש שלו, הוא התכווץ.... " על חרמנות שכזו משלמים, כלב" 5 סטירות מהירות אחת אחרי השניה על ביציו המאדימות, חורק בשיניו, מביט בי בתחינה..... מעבירה ציפורניים אכזריות מכף הרגל בזריזות אל פנים הירכיים, ועד לביצים, הוא עוצם עיניו למגע העדין, עוטפת בלשוני במציצה חטופה את איברו... ועוזבת, יותר מזה, לא מגיע לכלב חרמן.

אחזתי בזרועה בקרירות, גררתי אותה לכיוונו "כווני את חור התחת שלך אל האיבר העלוב הזה זונה" ... "אני יכולה להוציא את הפלאג גבירתי?"...
סטירה מצלצלת בלחי ימין, שכבר אדומה ממקודם... "על שאלות דביליות מקבלים תשובות דביליות עוד יותר שפחה טפשה!" הפלאג נשלף, רטוב ונקי, האיבר חדר במלואו אל חור התחת שלה לקול גניחותיו העמוקות של הכלבלב שלי, נעמדתי מולה, מביטה בבוז אל המבט המזוגג שבעיני הכלבלב החרמן, וחוזרת להתמקד בזונתי הטריה, המצויה בהלם קליל מהכאב באחוריה.... "כלי שימושי, את משמשת כלב וגבירה באותה עת" ללא שהות, חדרתי לתוכה עם הסטראפון הגדול שלי, בעודי שורטת את ירכיה, מביטה בה, נדהמת מהתחושה, שני זרגים בזונה אחת, עוד אורגזמה, ועוד אורגזמה ועוד אורגזמה ! אני אוהבת כשהן באות בשרשרת! יצאתי מתוכה במהירות והדפתי אותה מעל הכלב, "אני רוצה שתענגי אותי זונה, עם לשונך, שאבי את כל מיציי !"
שילחתי בעזרת מבטי את הכלב אל הרצפה, הוא צפה בשקיקה בפניה של הזנזונת שלי מאדימים אט אט מחוסר אוויר, ונרטבים מהמיצים שאני שופכת בתגובה ללשונה החמה והחודרנית, גניחות כולנו מתערבבות בחלל החדר

"מספיק!"

"התעייפתי!"

"קום על רגליך כלב, ואת, זונה שלי, על הברכיים, את החור שבפנים שלך, קרוב לזרג הזה"

ירקתי על כף ידי, ושפשפתי את איברו הקשה, לא עברה יותר מחצי דקה עד שסילון הזרע מילא את פיה של שפחתי.
"התחלקו בשלל"
הוא תפס בכתפיה, ולקח מלוא פיו מהזרע של עצמו מתוך פיה של זונתי.

"את לפינה"

"ואתה.... הגיע הזמן להיענש ולא רק להתענג, על חרמנות שכזו, משלמים!"