המצברים שלי

קמנו ברוגע, ארוחת בוקר, סידור הבית, פריקת ארגזים, קצת נקיון, ים, פירות, קפה, מטקות - בית - מקלחת, גמירה מטורפת, כנפיים מתובלות היטב ותפ"א בתנור, קלפים, מזמוזים, גמירה, לישון.


הייתי צריכה את זה.

כן... החלטתי כמו שכבר כתבתי באחד מהפוסטים הקודמים שהחברה שאת מוצריה החביבים אני משווקת כרגע איננה מהווה גב מספק, ולכן פניתי לחיפוש משהו נוסף.. באורח פלא מצאתי חברה שמעוניינת בדיוק באותו שירות - שיווק ומכירות שטח, רק שהם גם נותנים רכב ושכר בסיס, כמה חביב מצידם 😄 כולי תקווה, שמעכשיו, אנחנו באמת באמת בסימן עליה (למרות שעלי לציין שמאז שכתבתי בפעמים האחרונות, אנחנו אכן בסימן עליה קליל, לפחות מבחינת הזוגיות שלנו) בקיצור... יופי טופי...

למען האמת, נכנסתי עכשיו לכתוב בבלוג לא מתוך חשק אמתי, אלא מתוך כך שהתחלתי לכתוב בלוג, לא יכול להיות שאחרי מס' כה קטן של פוסטים, אני אפסיק לכתוב... פעם הייתי כותבת יומן אישי באדיקות, ו... אני מסוגלת לכתוב המון, בכלל אני מבטאת עצמי יותר טוב בכתב... אז ... מדוע שאפסיק?.. אני לא רוצה להפסיק, אני רוצה להתמיד ... אני רוצה עוד שנה להסתכל בנחת על ארכיון מלא... בעצמי.. מלא באמיתות שלי, ורוצה לראות צמיחה, רוצה לראות משהו יפה.. אז מה אם המקום שבו פתחתי בלוג הוא אתר בדס"מ.. הוא אתר .. קהילתי יש שיגידו, קהילה שלמרות שהתחלתי להתערות בה, הפסקתי ... גם בגלל שהיא.. בעייתית, וגם בגללי.. בגלל חיי בימים אלו... אז.. הנה אני כותבת בבלוג, ואני כן אכתוב על מה שרציתי לכתוב, אפילו שעברו כמה ימים, וכביכול עבר ה"שוונג" לכתוב את הדברים האלה..


ניסיתי, באמת שניסיתי, והתחלתי לכתוב וכבר כתבתי משפט שלם, וזה ממש לא יצא מתוכי... אז מחקתי, ולא חשוב אני כבר אכתוב בהזדמנות על מה שאני באמת רוצה לכתוב...

וד"א, המלצה - כל המשקאות הצלולים שיצאו לאחרונה = פיצוץ! מדהים! וגם הנביעות עם הנגיעות 😄

סופ"ש מדליק לכולנו

"השיר שלהם שאני הכי אוהב זה זה... הקשבת פעם למילים?"
...."האמת שדווקא למילים של השיר הזה לא הקשבתי... על מה זה מדבר?"..
....." השיר הזה מדהים כמובן .. כשיר.. כמלודיה, כמוסיקה... וביחד עם זאת, מילים... שאי אפשר להתעלם מהן, בואי אדקלם לך יחד עם השיר..."

In The Name of God
Dream Theater


How can this be
Why is he the chosen one

Saint gone astray
With a scepter and a gun

Learn to believe
In the mighty and the strong

Come bleed the beast
Follow me it won't be long

Listen when the prophet
Speaks to you
Killing in the name of God

Passion
Twisting faith into violence
In the name of God

Straight is the path
Leading to your salvation
Slaying the weak
Ethnic elimination

Any day we'll all be
Swept away
You'll be saved
As long as you obey

Lies
Tools of the devil inside
Written in Holy disguise
Meant to deceive and divide
Us all

Listen when the prophet
Speaks to you
Killing in the name of God

Passion
Twisting faith into violence
In the name of God

Blurring the lines
Between virtue and sin
They can't tell
Where God ends
And mankind begins

They know no other
Life but this
From the cradle
They are claimed

Listen when the prophet
Speaks to you
Killing in the name of God

Passion
Twisting faith into violence
In the name of God

Hundreds of believers
Lured into a doomsday cult
All would perish
In the name of God

Self-proclaimed messiah
Led his servants
To their death
Eighty murdered
In the name of God

Forty sons and daughters
Un-consenting plural wives
Perversions
In the name of God

Underground religion
Turning toward
The mainstream light
Blind devotion
In the name of God

Justifying violence
Citing from the Holy Book
Teaching hatred
In the name of God

Listen when the prophet
Speaks to you
Killing in the name of God

Passion
Twisting faith into violence
In the name of God

Religious beliefs
Fanatic obsession
Does following faith
Lead us to violence?

Unyielding crusade
Divine revelation
Does following faith
Lead us to violence?


מוקדש לכל הטרוריסטים.

למרות שהיו המון דברים שרציתי לכתוב, החלטתי שלפני הכל מגיעה תודה אחת... קטנה, אבל גדולה, לבחור שרק אתמול התחלתי לשוחח אתו, ונילה שפנה אלי כי הוא רצה לדעת מזה בדס"מ, ושמחתי להיענות לבקשתו לשוחח ולענות על שאלות בנושא. אבל אתמול בערב, אחרי שהוסיף אותי למסנג'ר שלו, באמת ששומדבר ממה שעניין אותו לא עניין אותי, ובטח לא בדס"מ.. כי מערכת היחסים שלי עברה, ואולי עוברת סוג של שוק, סוג של זעזוע... (ולשמחתי, לא התפוררות)... בזכותו, קמתי, חזרתי למיטה, היערתי אותו, ודיברנו!

אז... אקרא לך א'...
א'... תודה שנתת לי לפרוק כמה דברים, ענית, התעניינת, הקשבת, הגבת, ושלחת אותי לעשות מה שהיה לי מאוד קשה, אבל הדבר הסופר נכון לעשות, שבזכותו היום בבוקר אני מרגישה הרבה יותר מעודדת... יותר חזקה...

אז... אוקיי...
אנחנו לא מתפוררים... לא... היינו אתמול שנה יחד, ולמרות שקשה לי לראות את ה-12 באוגוסט הבא כרגע, אני לא כ"כ רואים שחורים לגבי היום הזה, כרגע. נראה שכביכול סוכם, עם או בלי מילים, שיש דברים מסויימים, שכל אחד צריך לעשות... צריך לשנות... הועלו דברים, הובנו, פתאום הסתבר שבמקומות מסויימים היו אי הבנות, זה לא שפתאום עכשיו הכל ורוד, ואני מרגישה שוב בטוחה בקשר ומחוייכת מפה ועד הודעה חדשה, לא ... אני עדיין מודאגת, אני עדיין מעט עצובה, ושברירית, ואני ממש לא חושבת שדברים ישתנו בהינף יד ושהיום כשהוא יחזור מהעבודה הכל ייראה אחרת... אבל כן יש בי תקווה, שדברים יתחילו אט לאט כן להיראות אחרת, יש בי תקווה שתהיה פה עבודה משותפת שתניב פרי יפה ובשל... בשל למשהו מאוד מיוחד שאני רוצה שיקרה, עבורי, עבורו, עבורינו.

אתמול, לאחר יום נוסף במודיעין ובילוי עם חברה ותיקה שלא נפגשתי איתה כמו שצריך ממש הרבה מזמן, בן זוגי הבהיל אותי מאחור בזמן שאספתי את כל שקיות השוקו הריקות מהספסל האחורי של הרכב... אז עלינו יחד הביתה ו... ויותר מאוחר הוא גילה שעישנתי בחדר העבודה 😒 ... הוא כעס... הלכתי לסלון להתנצל... לאחר שהבטחתי שלא אעשה זאת שוב, הוא שלח אותי לחדר, מכנסיים מופשלות ושאתכופף על המיטה.... בפניו מושפלות וחשש מהבאות הלכתי לחדר ועשיתי כדבריו, חיכיתי לו... כשהוא בא הבנתי שהוא לוקח את המחבט הארוך עם החורים ... החביב עלי, בתור העליונה... לא ציפיתי למכה כה חזקה ועיני נפערו בתדהמה.. עוד מכה ועוד מכה בהפרש של שתי שניות בין אחת לאחת.. לא הרבה, אבל חזקות, זה הפתיע אותי, והוציא בכי חנוק מגרוני ודמעות שזלגו.... בלי שאשלוט בזה ממש.. אחרי כמה חבטות, אמרתי שאני לא יכולה יותר, הוא השתיק אותי, נתן מכה נוספת לאחר השתהות קצרה, ואז הניח את המחבט במקומו, הנחתי את ראשי בכפות ידיי וניסיתי לעצור את הבכי... הרגשתי שהוא רוכן לידי, הרמתי את ראשי, מנסה לנשום סדיר, והוא אסף אותי אליו לחיבוק (היה קשה ל להתעלם מהזין הזקוף שבלט מהבוקסר בחוצפה... וזה קצת עודד אותי) התחבקנו, ונתתי לעצמי לבכות.. ולהתנחם בו.. אני אוהבת להתחבק אתו, הוא גבוה ממני, אני אוהבת להניח את ראשי בחיבור כתפו והחזה... ולהריח את ריחו הנפלא תמיד.....

אחרי זה חקרתי מקרוב שממית שעמדה ליד המדרגות העליה לגג, ובסלון, בזמן שהוא שותה קפה, הוא עשה לי נעימי בשיער... וחשתי שאני הולכת להירדם..אז הלכנו למיטה, וצ'יק צ'ק נשפכנו... זה היה לילה משונה, קמתי עשר פעמים לעשות פיפי... וגם אחרי שעלה האור קמתי כמה פעמים.. אני גם רגילה לקום מוקדם, ובן זוגי עוד המשיך לישון, ולא רציתי לעזוב את המיטה בלעדיו...התעוררנו בקפיצה כשהפלא פון שלו צלצל.. בזמן שדיבר, שמתי ראשי על בטנו ושיחקתי לו בזין שהזדקף... .. .. .. .. .. אני ממש אוהבת שהוא גומר עליי ככה, ברגע שהוא קרוב הוא מוציא אותו, משפשף אותו מהר (ואני ממש ממש אוהבת לראות אוננות גברית, שפיכה.. ) וגומר לי על הבטן התחתונה שלי , על הקו.. בין איפה שלבן ומסנוור לאיפה ששזוף ... הממ 😄

בוקר טוב, וסופ"ש נפלא ורגוע לכולם!

להורים שלי לא קוראים יונתן ... מזל.... כלומר.. גם לא מזל, אבל, טוב שכך.. כי לאחד מילדיי ארצה לקרוא יונתן, אבל בכל זאת, אני מקדישה להוריי ולאחי הקטן (אשר גרים בארה"ב..) את השיר הבא... בדמעות געגועים, על אף שאנחנו מצליחים לריב, אפילו מרחוק.

ביצועו המקסים של אושיק לוי, כתיבתו המרגשת של יהונתן גפן.... והלחנתו המושלמת של נפתלי אלטר....


עיר גדולה בלי חיילים ואי אפשר לישון
פעמונים מצלצלים בבוקר יום ראשון
ירח קר על מגדלים וחורף אמיתי
אני מרגיש פשוט נפלא, אבל זה לא ביתי.

יונתן סע הביתה
קח רכבת, קח אוירון
קח מתנה קטנה לילד
יונתן לך לישון.

מייקל בא ושם תקליט ברק נדלק בחוץ
ושלום מדבר אנגלית כמו שבקיבוץ
והוא הראה לי את העיר ומאיה שגדלה
האנשים בריאים אבל השמש כאן חולה.

יונתן סע הביתה
קח רכבת, קח אוירון
קח מתנה קטנה לילד
יונתן לך לישון.

הלכנו למקום גדול לשתות אתם יודעים
ומנגנים שם רוקנרול בכל מיני צבעים
החורף בא לכאן מוקדם האור כבר לא עליז
אולי ניסע לאמסטרדם לרומא או פאריס.

יונתן סע הביתה
קח רכבת קח אוירון
קח מתנה קטנה לילד
קח תרמיל קח מקל
וסע לארץ ישראל.

אתמול אחרי שכתבתי, התארגנתי ונסעתי למודיעין... סידורים סידורים ואח"כ, פגשתי את החברה שבעצם מכל החברות שהיו לי אי פעם, הייתה החברה הכי טובה שלי... היא הייתה החוויה המינית הראשונה שלי. היינו ביחד מגיל 11.. עד בערך גיל 14-15... וכאן נפרדו דרכינו, אני היכרתי חברות אחרות וגם היא הכירה חברות אחרות.. והעולמות שלנו נראו פתאום מאוד שונים למרות שהיינו צמודות לתחת האחת של השניה במשך חברותינו. לא היינו בקשר עד לפני כמה חודשים, וכשעמדתי לעזוב את ארה"ב חזרה לטובת ישראל, שלחתי לה מכתב. מכאן זה התחיל, התכתבנו מעט במייל ... וזה עשה אותי שמחה איפהשהוא... חיכיתי לאימיילים שלה באדיקות, ושמחתי כשקיבלתי אחד... כשחזרתי לארץ היא בדיוק הייתה בתקופת התכוננות לבחינת הפסיכומטרי .. והיא גם עובדת ויש לה גם חבר, כמעט ולא היה לה זמן, אך בכל זאת הצלחנו להפגש.... אחרי הפגישה, עבר זמן מה ששוב קצת ניתק הקשר, כנראה בגלל העומס על שתינו... עד שיום אחד קיבלתי ממנה שוב טלפון... והחזרתי טלפון... ומאז הצלחנו להפגש עוד פעמיים בסה"כ... שזה קצת עצוב, פעמיים במשך חמישה חודשים... אבל בפעמיים האלה היה ממש כיף, לספר ולשמוע על כל השנים שחלפו, לראות איך שתינו השתנינו והפכנו לנשים קטנות, ועם זאת, עדיין צוחקות יחד כמו שלא צחקתי עם אף אחת אחרת.
מאחר ועזבתי את הבית בגיל צעיר ועברתי לעבור לגור במקום מרוחק, איבדתי את החברות שהיו לי איפה שביליתי את שנות התיכון שלי (מודיעין) ולאחר מכן, לא טרחתי לעשות לעצמי חברות חדשות... רק בחודשים האחרונים התעוררו שוב לחיים שני צרכים חזקים - אישה, וחברה. וכשנפגשתי איתה אתמול, זה הרגיש כ"כ טוב, נאלצנו לסיים את זה בגלל שהיה לה שיעור נהיגה, אני מבחינתי הייתי נשארת שם עוד ...
היום אני גם צריכה לנסוע למודיעין, אבל נדמה לי שאתמול היא אמרה משהו על כך שהיא לא תהיה שם היום, לצערי...

משעשע, אני ממש מרגישה כאילו אני כותבת את היומן האישי שלי מלפני שנים, ממש לא חושבת (חוץ מעכשיו ברגע זה) על כך שאני כותבת דברים שהרבה אנשים יכולים לראות, בלי למחוק, לערוך, וכמעט בלי לצנזר ... כותבת לעצמי... אני אפילו לא בטוחה עד כמה זה מעניין אותי אם זה מעניין אחרים... מטרתו של בלוג היא... חשבתי שהיא לעניין את הקהל.. וכן זה מעניין אותי וכל יום אני נכנסת ל"בלוגים" לראות כמה צפו בי היום ובודקת אם יש תגובות... ועם זאת.. אני כותבת לעצמי.. כי את מי מעניין כל הפרטים הקטנים שרשמתי למעלה?... אותי זה מעניין... לא אף אחד אחר, גם לא לקרוביי הקרובים ביותר.... מרגיש משונה.

-------

אתמול בערב לא עשינו כלום לכבוד ט"ו באב, למרות שאתמול חגגנו ואמרנו שנחגוג גם היום... הוא חזר בסביבות 8 הביתה לאחר שבילה את היום באוטובוס ששלח מקום עבודתו לצפון.. כמובן - עייף.. ואני חזרתי לא הרבה אחריו, אחרי שמיד אחרי מודיעין קפצתי לפתח תקווה, להוביל עסקה מסויימת לסגירה... בפגישה בב"יח בילניסון... נו, מה אני אעשה שנולדה לו תינוקת.. שיהיה במזל טוב. אז עייפים ושפוכים התחלנו קצת להתמזמז.. ואכלנו פיצה על הגג עם האוויר הקריר... וירדנו למטה, הורדתי את הבגדים במיטה וחשפתי את הבגדים התחתונים האירוטיים שלבשתי כל היום במיוחד בשביל רגע החשיפה הזה בערב... ומעט מזמוז.. והרגשתי את עצמי נרדמת... עיניים כבדות... החלטתי לא להתעקש, היום יום חמישי, סופ"ש לפנינו, ואנחנו ננצל אותו לחיזוק הזוגיות! ביום שבת, נחגוג שנה ביחד, אין סיכוי שלא נעשה משהו! ואכן.. נרדמתי מהר מאוד, וגם הוא נרדם.... מתוק שלי... ואז... התעוררתי וזה היה כבר 20 דק' אחרי שהוא עזב לעבודה... ושוב תחושה קצת חמוצה של... אוף, כמה הייתי רוצה לראות אותו לצדי במיטה ולחבק אותו .. אבל לא ... אלה החיים ... מקווה שכל שאר הזוגות בילו היטב את יום האהבה היהודי שהיה אתמול....

נשיקות לאוהבים

ערב של זוג !

לא ידעתי מה לעשות כדי שהחל מאתמול בערב ועד הסופ"ש... נרגיש זוגיות.. שנחזור להיות אוהבים כמו שאנחנו יודעים ורוצים להיות, לשים את כל הבעיות הכלכליות וכל שאר הבעיות הנלוות בצד... ולהיות זוג !

אז החלטתי ללכת על הצד היחסית קל בשבילי, והחדש בשביל שנינו... כמה דק' לפני שהוא הגיע, החלטתי את ההחלטה באימפולסיביות... התפשטתי וחיכיתי לו... פתחתי את הדלת ועמדתי זקופה, עירומה (אני אוהבת להיות בעירום במיוחד עכשיו, אחרי השיזוף שתפסתי זה נראה כאילו אני כל הזמן עם חזיה ותחתונים לבנים ומסנוורים ) שמתי ידי מאחורי גבי, חייכתי, נישקתי לו בעדינות ואמרתי.. "אני הזונה שלך, לשירותך, מעכשיו ועד יום שבת בערב".. הוא חייך והמהם איזה צליל מתוק של שביעות רצון... מייד יזמתי להכין את המגבות ולכוון את המים במקלחת... ובדרכינו לשם הסתבר (באופן ממש מפתיע) שהוא רוצה ללכת לאכול במסעדה... לא עשינו את זה *המון* זמן, אנחנו דחוקים כלכלית בצורה מטורפת, חוסכים בדברים הכי מרגיזים שיש... והוא רוצה שלכבוד יום האהבה + השנה שלנו, נלך למסעדה.... שמחתי שהוא רוצה לצאת... במקלחת חפפתי לו את הראש וסיבנתי אותו, והוא יצא לפניי מהמקלחת... כשהגעתי לחדר והתייבשתי הוא בחר לי מה ללבוש, ואילו עגילים לענוד לאוזניי ואיזה צבע לשים צללית ואיזה אודם.. (הוא אוהב אודמים בולטים... אז הוא בחר משהו אדום - ורדרד) ... יצאנו לשם.. היה ממש מרהיב... שוב להסתכל האחד בעיני השניה, להתמקד האחד בשניה... להזמין ממש מה שרוצים.. מנת פתיחה ומנה עיקרית, פעמיים שתיה, ובל נשכח קינוח.. כן, בשבילי זו מותרות אדירה! .... כמה כיף היה.. לדבר בשקט בשקט, להחזיק ידיים, לעשות לו מסאז' בכפות הרגליים מתחת לשולחן, להצמיד אוזני לפיו כשהוא לוחש אלי שאני הזונה היפה שלו, להתמוגג מהמבט הזה שהוא מסתכל עליי.. מבט שמעריץ את יופיי... ואני יודעת שאני נראית בדיוק איך שהוא רוצה, שיערי אסוף בקו נקי... גבוה בקליפס מתכתי עם אבנים מנצנצות... שפתי משוחות בשפתון אדום - ורדד ומעל.. גלוס.. כמובן... ריסיי שחורים, עבים וארוכים, וצללית כחלחלה ועדינה.... סומק ורוד בהיר... אני מזכירה לעצמי בובת חרסינה... לאצבעות רגליי לק אדום כמו שהוא אוהב, וכן גם לציפורניי בידיים.... חצאית לבנה, וגולף ללא שרוולים מבד חלק, מבריק וצמוד...

כשהגענו הביתה עפ"י הוראותיו נכנסתי לחדר, התפשטתי, נשארתי רק עם חוטיני שחור וחזיית סטרפלס שחורה, חלצתי את הסדנלים שהייתי איתם והחלפתי אותם בסנדלי עקב דק שחורים גבוהים. אספתי מחדש את השיער, שיהיה הדוק ויפה, והלכתי למטבח, היכנתי לו קפה שחור, היגשתי לו אותו, והתחלתי למצוץ.... ולמצוץ... ולמצוץ.. ולמצוץ... הוא הפליק בישבני.. והמשכתי למצוץ, והוא המשיך להפליק וכך זמן מה.. הייתי רטובה בטירוף... והוא שאל אם אני רוצה שהוא יחדור אלי, לבי כמעט שהחסיר פעימה מההתרגשות - לא ציפיתי לזה, הנהתי בהתלהבות והוא שלח אותי להביא קונדום מהחדר... עשיתי זאת.. חזרתי... התיישבתי על איברו הקשה עם הגב אליו... ואח"כ גם הסתובבתי.. גמרתי המון.. נטפתי זיעה ממאמץ הרכיבה, וההתרגשות הפיסית... לאחר זמן מה עברנו לחדר השינה.. הגעתי לפניו, סידרתי את המיטה, ונשכבתי עליה עם רגליי פשוקות... הוא הגיע... חדר אלי... בשלב מסויים החלטנו להפטר מהקונדום... מן הראוי שאגמיר אותו.. עשיתי לו ביד... עד שגמר... כ"כ אוהבת... 😄


הזמנו כרטיסי טיסה + שני לילות במלון במדינה שנשהה בה כמה ימים בארה"ב בין כל שאר הדברים שיש לעשות שם, יש לפגוש ידידה מיוחדת... אני מצפה בקוצר רוח לראות אותה.. ומקווה גם שיקרו כמה דברים מעניינים 😄 אח... התמונות מהמלון שבו אנו הולכים לישון מרהיבות, נראה מלון קטן, אך מושקע... כ"כ מחכה לזה.. סוף סוף, רק אני והוא, ללא דאגות, ללא עבודה... ללא כלום!

ובתקווה להמשך העליה .....

אז זהו? זה נוהל? את מתכוונת ככה כל הזמן לכתוב בבלוג?
אני בטח לא אתמיד, אני גם לא מתכוונת לנסות, אני מתכוונת לעשות מה שיזרום מתוכי, ורציתי גם לכתוב מה שייראה לי נכון, אבל לא נראה לי שאני ממש אבחן את זה לפני שאני אתחיל לכתוב, וגם לא לפני שאני אלחץ על "שמור פרסום".

אני לא יודעת מי מכם גר עם בן זוג, או מי מכם (קוראיי החדשים, אלה שעוקבים, אלה שלא, ואלה שלא מבינים מה אני רוצה) שותפים לתחושה הזו שבבוקר.... כמו שכתבתי כבר, אני קמה בסביבות שמונה וחצי בבוקר ובן זוגי יוצא כבר ב-7 מהבית... כשאני קמה והמיטה ריקה (בייחוד כשישנתי חזק ולא הרגשתי שהוא נישק אותי לפני שיצא), אני מרגישה תחושה לא נעימה כזו, ריקנות.... נדמה לי שאפילו כתבתי על זה כמה מילים בבלוג הקודם (רק התחלתי לכתוב ואני כבר חוזרת על עצמי). ואני לא אוהבת את התחושה הזו כי אני מתחילה את היום בעצב, ובד"כ אני דווקא אדם מחייך, שמח... אפילו כשקשה, אני יודעת לשכח מהר, או לפחות יודעת לשים דברים בצד... ולהמשיך להינות... אבל בזמן האחרון תחושת הריקנות מלווה אותי כמעט כל בוקר, והיא ממשיכה הרבה אל תוך היום.... אני עובדת עצמאית עם חבר'ה חדשים, ואני עובדת בשיווק... כשמתחילים פרוייקט חדש לוקח זמן עד שרואים תוצאות, ואני עדיין לא ראיתי תוצאות, אחרי חודש עבודה, לכן אני מורידה הילוך, ואם לא אראה תוצאות, גמרתי אומר שאנטוש... מקווה כן לראות תוצאות השבוע... בכל אופן, מה שרציתי להגיד בזה הוא שבשבוע האחרון אני יושבת הרבה בבית... היה לי את אחי עד שלשום, אבל עכשיו כבר לא, ואני לבד בבית... ובימים כאלה, בד"כ מחפשת סיבה טובה לצאת מהבית... למרות שגם בבית יש המון מה לעשות.. הדירה שלי הפוכה בטירוף... עוד לא פרקנו את כל הארגזים.... יש המון כביסות... (וזה זז לאט...).... ואחרי שנפרוק את כל זה יש לעשות נקיון יסודי בבית... יפה.. יש לעשות. אבל זה לא נעשה... כשאני לבד, קשה לי מאוד להזיז את עצמי (הנה אני מתחילה בספירת התכונות שאני לא אוהבת בעצמי... ), ואני מודעת לזה ואני עדיין לא מזיזה את עצמי, זה מרגיז אותי מאוד, ועדיין אני לא עושה כלום בקשר לזה ! זו דירת גג חמודה, יש לה כזו פוטנציאל להיות סופר כיפית... אבל לא עם מלא ארגזים 😒

עכשיו נעבור לחלק היצירתי - רעיונות *חסכוניים* לט"ו באב!
מאחר ואנחנו קמצנים מאוד בתקופה הזו, מאחר ואנחנו נהיה שנה ביחד ב12 לחודש, ושלבן זוגי היה יום הולדת 34 לפני כמה ימים, צריך סוף סוף מכל התאריכים החביבים האלה לעשות משהו חיובי, בשביל עצמינו.... (קצת מעודד אותי שבספטמבר אנחנו נוסעים לארה"ב - ביזנס, נוט פלז'ר, אבל בכל זאת נשהה במלון שני לילות... וכל השאר, אצל ההורים שלי .. ) ..
אשמח לקבלת רעיונות חמודים לבילוי זוגי מעניין וחסכוני, בבית או בחוץ... (עד 100 ש"ח 😄 )

ועד הפעם הבאה שמסיבה לא מובנת אכנס לבלוג ואכתוב כאן...
היה נעים לחלוק (זה מתחיל להיות פחות ופחות מוזר)

את כותבת לבלוג היום!
אחרי שרצו לי כ"כ הרבה דברים בנסיעה הביתה...

קמתי היום בשבע, שזה די מוקדם בשבילי, באופן טבעי אני מתעוררת בסביבות שמונה וחצי (חיים של עצמאית)... אבל היום התעוררתי מוקדם כדי לקחת את אחי הקטן לשדה התעופה, הוא חוזר הביתה, לארה"ב. הייתי מאוד פיקי עם האייפוד היום, וכשהייתי כבר בתוך חולון הגיע קטע שנורא רציתי שיגיע, של AIR. הקשבתי לקטע, כמעט עצמתי עיניים (ונזכרתי איך כשעמדנו ברמזור לפני הפניה שמאלה ליציאה לכביש 1, כשהרמזור התחלף לירוק, איזה אדיוט פשוט לחץ על הגז בלי להסתכל וגרם לתאונת שרשרת בנתיב לידי... זה שלפניו וקיבל את המכה הכי חזקה הייתה מונית, ברגע המכה ממש ראיתי איך המכונית עפה קדימה, נותנת מכה למכונית הבאה (שגם היא עפה קדימה והכתה את המכונית שלפניה..) ואיך כל המים מהרדיאטור שלה שברגע זה ממש הלך פייפן, פשוט נשפכו החוצה.. זה היה מראה לא נעים... וזה עוד אחרי שבכניסה לכיכר הדמעות היה חתול דרוס 😒 איזה יום.... בקיצור , אחזור לקטע של AIR.. אז ... הקטע הזה תמיד יזכיר לי .. ישראל, בוקר, חולון, ואבא. הקטע הזה היה מתנגן בתחילתה של תכנית רדיו בגלגל"צ.. אולי בשעה 7 בבוקר, ואולי בשעה אחרת וזכרוני פשוט דפוק (הזדקנתי). אני קולטת שאני לבד... כלומר.. לא לבד לגמרי, אבל אני לא גרה עם ההורים... עובדת, שוכרת דירה, יש לי אוטו, חשבונות,דלק,דאגות.... מזה... האלו.. לאן הלכתי כ"כ מהר ? (והמשפט הזה נאמר בטון של זה מגלגל"צ שצועק על השיכור שנוהג... כלומר.. על נהג שיכור... ) בקיצור... אני בלוזי היום.. לא ברור מה קרה.. עד עכשיו לא שמתי לב שעצוב לי שאחי חוזר לביתו.. לא שמתי לב עד כמה היה חשוב שהמשפחה שלי קצת קרובה... כמה שזה חם ונעים.... זה גם נחמד לקום בבוקר ולדעת שהבית לא ריק, כשהוא ריק הלב מתכווץ בתחושה לא נעימה כזו.. אין לך למי להגיד בוקר טוב.... זה חמוץ...

אני יודעת שאני צעירה, אני לא סתם צעירה, אני ילדה ! ואני מתעקשת...
בא לי לעשות משהו כיפי, לשכח, לא ממש להשתולל, דווקא משהו רגוע.. אבל כיפי, טוב... לפרוק.. לעשות משהו שאני אוהבת, רוצה לקום בבוקר והבית מסודר! לעשות משהו שאני אהיה גאה בעצמי.. לעלות על אופני הכושר (ושלא ישלו אתכם, זה הכי קשה כשיש *קצת* להוריד), ולהיות גאה בעצמי שבאמת החזקתי את פרק הזמן ואת רמת הקושי שתכננתי להחזיק... ולספר לבן זוגי איזה יופי, כמה כפיפות בטן עשיתי. להתרחץ בזרם מים קריר ולחייך לעצמי כי עשיתי משהו בשבילי.. משהו טוב באמת.. כמו לאכול משהו צמחוני כשכולם לידי אוכלים בשר.. לדעת שאני עושה משהו טוב בשבילי עצמי .. באמת, כמו להסתכל על בית מבריק אחרי שצחצחת אותו - לא שזה קורה לי ..

לאט לאט אני מבינה שפעם ראשונה בחיי שהבעיות חדרו את השכבה הזו, שמגינה עלי, ובאמת.. קצת.. עצוב לי... באמת פעם ראשונה.. לא ממש מחייכת... מתייאשת בקלות?! .. לא רוצה .

איכשהוא קרה שאני כותבת בלוג, אני לא יודעת איך זה קרה... דווקא מתוך הדברים הרעים... אולי מהצורך שלי לחלוק, כמו שאמרתי לידידה, כאן מהכלוב שקראה את הפרסום השני שלי בבלוג... זה ממש משונה.. אני בן אדם מאוד ישיר וכנה... סופר ישיר וכנה אפילו.... ועם זאת.. אני שומרת את כל הדברים האלה לעצמי... מתי פעם אחרונה ניהלתי שיחה מלב אל לב עם מישהו?.. ואפילו.. יותר מזה, מתי פעם אחרונה שטחתי את צרותיי בפני מישהו? מתי פרקתי... ? אולי בחטיבת הביניים.

אני צריכה.