המצברים שלי

אתמול אחרי שכתבתי, התארגנתי ונסעתי למודיעין... סידורים סידורים ואח"כ, פגשתי את החברה שבעצם מכל החברות שהיו לי אי פעם, הייתה החברה הכי טובה שלי... היא הייתה החוויה המינית הראשונה שלי. היינו ביחד מגיל 11.. עד בערך גיל 14-15... וכאן נפרדו דרכינו, אני היכרתי חברות אחרות וגם היא הכירה חברות אחרות.. והעולמות שלנו נראו פתאום מאוד שונים למרות שהיינו צמודות לתחת האחת של השניה במשך חברותינו. לא היינו בקשר עד לפני כמה חודשים, וכשעמדתי לעזוב את ארה"ב חזרה לטובת ישראל, שלחתי לה מכתב. מכאן זה התחיל, התכתבנו מעט במייל ... וזה עשה אותי שמחה איפהשהוא... חיכיתי לאימיילים שלה באדיקות, ושמחתי כשקיבלתי אחד... כשחזרתי לארץ היא בדיוק הייתה בתקופת התכוננות לבחינת הפסיכומטרי .. והיא גם עובדת ויש לה גם חבר, כמעט ולא היה לה זמן, אך בכל זאת הצלחנו להפגש.... אחרי הפגישה, עבר זמן מה ששוב קצת ניתק הקשר, כנראה בגלל העומס על שתינו... עד שיום אחד קיבלתי ממנה שוב טלפון... והחזרתי טלפון... ומאז הצלחנו להפגש עוד פעמיים בסה"כ... שזה קצת עצוב, פעמיים במשך חמישה חודשים... אבל בפעמיים האלה היה ממש כיף, לספר ולשמוע על כל השנים שחלפו, לראות איך שתינו השתנינו והפכנו לנשים קטנות, ועם זאת, עדיין צוחקות יחד כמו שלא צחקתי עם אף אחת אחרת.
מאחר ועזבתי את הבית בגיל צעיר ועברתי לעבור לגור במקום מרוחק, איבדתי את החברות שהיו לי איפה שביליתי את שנות התיכון שלי (מודיעין) ולאחר מכן, לא טרחתי לעשות לעצמי חברות חדשות... רק בחודשים האחרונים התעוררו שוב לחיים שני צרכים חזקים - אישה, וחברה. וכשנפגשתי איתה אתמול, זה הרגיש כ"כ טוב, נאלצנו לסיים את זה בגלל שהיה לה שיעור נהיגה, אני מבחינתי הייתי נשארת שם עוד ...
היום אני גם צריכה לנסוע למודיעין, אבל נדמה לי שאתמול היא אמרה משהו על כך שהיא לא תהיה שם היום, לצערי...

משעשע, אני ממש מרגישה כאילו אני כותבת את היומן האישי שלי מלפני שנים, ממש לא חושבת (חוץ מעכשיו ברגע זה) על כך שאני כותבת דברים שהרבה אנשים יכולים לראות, בלי למחוק, לערוך, וכמעט בלי לצנזר ... כותבת לעצמי... אני אפילו לא בטוחה עד כמה זה מעניין אותי אם זה מעניין אחרים... מטרתו של בלוג היא... חשבתי שהיא לעניין את הקהל.. וכן זה מעניין אותי וכל יום אני נכנסת ל"בלוגים" לראות כמה צפו בי היום ובודקת אם יש תגובות... ועם זאת.. אני כותבת לעצמי.. כי את מי מעניין כל הפרטים הקטנים שרשמתי למעלה?... אותי זה מעניין... לא אף אחד אחר, גם לא לקרוביי הקרובים ביותר.... מרגיש משונה.

-------

אתמול בערב לא עשינו כלום לכבוד ט"ו באב, למרות שאתמול חגגנו ואמרנו שנחגוג גם היום... הוא חזר בסביבות 8 הביתה לאחר שבילה את היום באוטובוס ששלח מקום עבודתו לצפון.. כמובן - עייף.. ואני חזרתי לא הרבה אחריו, אחרי שמיד אחרי מודיעין קפצתי לפתח תקווה, להוביל עסקה מסויימת לסגירה... בפגישה בב"יח בילניסון... נו, מה אני אעשה שנולדה לו תינוקת.. שיהיה במזל טוב. אז עייפים ושפוכים התחלנו קצת להתמזמז.. ואכלנו פיצה על הגג עם האוויר הקריר... וירדנו למטה, הורדתי את הבגדים במיטה וחשפתי את הבגדים התחתונים האירוטיים שלבשתי כל היום במיוחד בשביל רגע החשיפה הזה בערב... ומעט מזמוז.. והרגשתי את עצמי נרדמת... עיניים כבדות... החלטתי לא להתעקש, היום יום חמישי, סופ"ש לפנינו, ואנחנו ננצל אותו לחיזוק הזוגיות! ביום שבת, נחגוג שנה ביחד, אין סיכוי שלא נעשה משהו! ואכן.. נרדמתי מהר מאוד, וגם הוא נרדם.... מתוק שלי... ואז... התעוררתי וזה היה כבר 20 דק' אחרי שהוא עזב לעבודה... ושוב תחושה קצת חמוצה של... אוף, כמה הייתי רוצה לראות אותו לצדי במיטה ולחבק אותו .. אבל לא ... אלה החיים ... מקווה שכל שאר הזוגות בילו היטב את יום האהבה היהודי שהיה אתמול....

נשיקות לאוהבים