להורים שלי לא קוראים יונתן ... מזל.... כלומר.. גם לא מזל, אבל, טוב שכך.. כי לאחד מילדיי ארצה לקרוא יונתן, אבל בכל זאת, אני מקדישה להוריי ולאחי הקטן (אשר גרים בארה"ב..) את השיר הבא... בדמעות געגועים, על אף שאנחנו מצליחים לריב, אפילו מרחוק.
ביצועו המקסים של אושיק לוי, כתיבתו המרגשת של יהונתן גפן.... והלחנתו המושלמת של נפתלי אלטר....
עיר גדולה בלי חיילים ואי אפשר לישון
פעמונים מצלצלים בבוקר יום ראשון
ירח קר על מגדלים וחורף אמיתי
אני מרגיש פשוט נפלא, אבל זה לא ביתי.
יונתן סע הביתה
קח רכבת, קח אוירון
קח מתנה קטנה לילד
יונתן לך לישון.
מייקל בא ושם תקליט ברק נדלק בחוץ
ושלום מדבר אנגלית כמו שבקיבוץ
והוא הראה לי את העיר ומאיה שגדלה
האנשים בריאים אבל השמש כאן חולה.
יונתן סע הביתה
קח רכבת, קח אוירון
קח מתנה קטנה לילד
יונתן לך לישון.
הלכנו למקום גדול לשתות אתם יודעים
ומנגנים שם רוקנרול בכל מיני צבעים
החורף בא לכאן מוקדם האור כבר לא עליז
אולי ניסע לאמסטרדם לרומא או פאריס.
יונתן סע הביתה
קח רכבת קח אוירון
קח מתנה קטנה לילד
קח תרמיל קח מקל
וסע לארץ ישראל.
לפני 17 שנים. 10 באוגוסט 2006 בשעה 15:58