המצברים שלי

את כותבת לבלוג היום!
אחרי שרצו לי כ"כ הרבה דברים בנסיעה הביתה...

קמתי היום בשבע, שזה די מוקדם בשבילי, באופן טבעי אני מתעוררת בסביבות שמונה וחצי (חיים של עצמאית)... אבל היום התעוררתי מוקדם כדי לקחת את אחי הקטן לשדה התעופה, הוא חוזר הביתה, לארה"ב. הייתי מאוד פיקי עם האייפוד היום, וכשהייתי כבר בתוך חולון הגיע קטע שנורא רציתי שיגיע, של AIR. הקשבתי לקטע, כמעט עצמתי עיניים (ונזכרתי איך כשעמדנו ברמזור לפני הפניה שמאלה ליציאה לכביש 1, כשהרמזור התחלף לירוק, איזה אדיוט פשוט לחץ על הגז בלי להסתכל וגרם לתאונת שרשרת בנתיב לידי... זה שלפניו וקיבל את המכה הכי חזקה הייתה מונית, ברגע המכה ממש ראיתי איך המכונית עפה קדימה, נותנת מכה למכונית הבאה (שגם היא עפה קדימה והכתה את המכונית שלפניה..) ואיך כל המים מהרדיאטור שלה שברגע זה ממש הלך פייפן, פשוט נשפכו החוצה.. זה היה מראה לא נעים... וזה עוד אחרי שבכניסה לכיכר הדמעות היה חתול דרוס 😒 איזה יום.... בקיצור , אחזור לקטע של AIR.. אז ... הקטע הזה תמיד יזכיר לי .. ישראל, בוקר, חולון, ואבא. הקטע הזה היה מתנגן בתחילתה של תכנית רדיו בגלגל"צ.. אולי בשעה 7 בבוקר, ואולי בשעה אחרת וזכרוני פשוט דפוק (הזדקנתי). אני קולטת שאני לבד... כלומר.. לא לבד לגמרי, אבל אני לא גרה עם ההורים... עובדת, שוכרת דירה, יש לי אוטו, חשבונות,דלק,דאגות.... מזה... האלו.. לאן הלכתי כ"כ מהר ? (והמשפט הזה נאמר בטון של זה מגלגל"צ שצועק על השיכור שנוהג... כלומר.. על נהג שיכור... ) בקיצור... אני בלוזי היום.. לא ברור מה קרה.. עד עכשיו לא שמתי לב שעצוב לי שאחי חוזר לביתו.. לא שמתי לב עד כמה היה חשוב שהמשפחה שלי קצת קרובה... כמה שזה חם ונעים.... זה גם נחמד לקום בבוקר ולדעת שהבית לא ריק, כשהוא ריק הלב מתכווץ בתחושה לא נעימה כזו.. אין לך למי להגיד בוקר טוב.... זה חמוץ...

אני יודעת שאני צעירה, אני לא סתם צעירה, אני ילדה ! ואני מתעקשת...
בא לי לעשות משהו כיפי, לשכח, לא ממש להשתולל, דווקא משהו רגוע.. אבל כיפי, טוב... לפרוק.. לעשות משהו שאני אוהבת, רוצה לקום בבוקר והבית מסודר! לעשות משהו שאני אהיה גאה בעצמי.. לעלות על אופני הכושר (ושלא ישלו אתכם, זה הכי קשה כשיש *קצת* להוריד), ולהיות גאה בעצמי שבאמת החזקתי את פרק הזמן ואת רמת הקושי שתכננתי להחזיק... ולספר לבן זוגי איזה יופי, כמה כפיפות בטן עשיתי. להתרחץ בזרם מים קריר ולחייך לעצמי כי עשיתי משהו בשבילי.. משהו טוב באמת.. כמו לאכול משהו צמחוני כשכולם לידי אוכלים בשר.. לדעת שאני עושה משהו טוב בשבילי עצמי .. באמת, כמו להסתכל על בית מבריק אחרי שצחצחת אותו - לא שזה קורה לי ..

לאט לאט אני מבינה שפעם ראשונה בחיי שהבעיות חדרו את השכבה הזו, שמגינה עלי, ובאמת.. קצת.. עצוב לי... באמת פעם ראשונה.. לא ממש מחייכת... מתייאשת בקלות?! .. לא רוצה .

איכשהוא קרה שאני כותבת בלוג, אני לא יודעת איך זה קרה... דווקא מתוך הדברים הרעים... אולי מהצורך שלי לחלוק, כמו שאמרתי לידידה, כאן מהכלוב שקראה את הפרסום השני שלי בבלוג... זה ממש משונה.. אני בן אדם מאוד ישיר וכנה... סופר ישיר וכנה אפילו.... ועם זאת.. אני שומרת את כל הדברים האלה לעצמי... מתי פעם אחרונה ניהלתי שיחה מלב אל לב עם מישהו?.. ואפילו.. יותר מזה, מתי פעם אחרונה שטחתי את צרותיי בפני מישהו? מתי פרקתי... ? אולי בחטיבת הביניים.

אני צריכה.