בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

המצברים שלי

המירוץ אחר האושר
לפני 17 שנים. 26 באפריל 2007 בשעה 9:16

אם זה היה תיקן אין לי רחמים עבורו
אך אם זה היה דבר מה אחר... אבוי ...

זה היה כשסיימתי לאכול את ארוחת הבוקר המצויינת שלי, החזרתי את הכלים במטבח ולפני שנכנסתי, ראיתי אותו - חום, 1.5 ס"מ בערך, מחושים ארוכים מאוד, רגליים כמו של תיקן, ראש שמזכיר משום מה ראש של גמל שלמה, ונראה כמחולק למס' חוליות.

אז עכשיו אחרי מרדף ספריי וצמרמורות גועל, הוא על הגב, מת, אי שם.. אבל בכל זאת..

כל היודע מה הרגתי - אנא.. ספרו לי!

zboy{זאתי} - אוי אוי אוי
הלך הגולם של קפקא
:)
לפני 17 שנים
שונרתא - גדול!
סיפור מצמרר...
לפני 17 שנים
God's Daughter​(מתחלפת) - :)
לא!
שיעורי ספרות לא חוזרים אלי כך
לא הם
ולא הגלגול
המזעזע
לפני 17 שנים
T O M​(שולט) - הרצחת וגם לא ידעת?

רק תקווי שלהלוויה שלו לא יגיעו
קרובי משפחתו בהמוניהם...

לפני 17 שנים
Whip​(שולט) - תראי, לו זה כבר לא ישנה
אז בואי נגיד שהוא תיקן בשביל שגם את תרגעי.

תיקן מוטציוני, יותר מזה.
טוב שהרגת אותו לפני שהוא גדל והשתלט על העולם.
לפני 17 שנים
God's Daughter​(מתחלפת) - :S
לפני 17 שנים
God's Daughter​(מתחלפת) - תודה, זה אכן סיפור נדיר!
זו פעם ראשונה שלי, כל שאר הפעמים הסיפור שלי די דומה לשלך, לא רק שאני בורחת, אלא גם שאני לא מסוגלת לראות אפילו גוויות שלהם, יש לי רעדות גועל בכל הגוף ואני צורחת בחוסר שליטה - כן, חוסר שליטה ;)
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י