שקיפויות

דומה כי יובלות לא כתבתי, אך יום הדין משמש עבורי כפי הנראה קטליזטור המניע אותי הלאה, לשקיפות שבי, לחשיפה שתמיד היתה חלק ממני ולאושר בו טובלים חיי.
מי שקרא אותי בעבר ידע טליה סובלת, טליה כואבת, טליה שנכוותה קשות מבדס"מ ולא משעוות הנרות המאפיינים אותו. מי שקרא אותי ידע כי לקחתי סיכונים, כי הייתי מהלכת על הקצה, כי נפשי הפצועה יגעה וצמאה לקשר. מי שקרא אותי ידע כי לאחר שנים קשות, חוויתי גם קשר יפה, שמילא את הוויתי הפנימית והיצירתית והצעיד אותי מעלה, אך אותו קשר גווע כבר מזמן מהסיבות הנכונות.
היום אני באמת במקום אחר, היום מרפרפת בינות כוכבים, אך רגלי נטועות היטב בקרקע, היום שלמה ומחוברת, היום אני יודעת בדס"מ מתוך אהבה עמוקה –
היום טליה סוף סוף יודעת - היום טליה מבינה:)
לעיתים עדיין מורדת, בועטת וכועסת, לעיתים מתקשה להפוך לשיפחה. לא, לא תמיד פשוט לעשות את המעברים – להפוך מהאישה שבן זוגה פותח לה את הדלת, כמו גם את ליבו, מעתיר עליה כל שיכול ויודע להכיל אותה בכל הרגעים, גם הקשים ביותר. לא פשוט לעשות את הסוויץ', לא פשוט להיות בני זוג אמיתיים בעולם הבדס"מ, אך רוב הזמן טליה כל כך שם – והיא נשלטת והיא רכוש והיא שלו והיא רק עבורו.
כל כך הרבה רגעים משכרים, אקסטזות ויצרים משתוללים...
והיתה פעם אחת שכשנגמר הסשן הרגשתי שאיני יכולה להשתחרר ממנו, מהאדון שלי, פשוט איני רוצה.
ביקשתי שישאיר אותי, כפי שאני, כבולה לקולר ולחגורה. בהמשך הבנתי כי מיותר היה לבקש – הוא פשוט הרגיש וידע אותי, ידע ויודע אותי כל כך:)
ומאז קורה שלעיתים אני נשארת כבולה, לעיתים לכל שעות הלילה, וגם אם לא כבולה לחגורה, מכרבלת גופי בגופו וזקוקה לחוש אותנו כך בשנתנו.
רוצה להגיד לך תודה ענקית אדון שלי, אהבת חיי. רוצה להגיד לך את הדברים כאן בפרהסייה.
יודעת שאתה אדון מזן אחר, יודעת שאתה פשוט אדם אחר. התעצמתי, גדלתי והיום אני כל כך חזקה ויציבה בזכותך – בזכות אהבתך האמיתית, התמיכה האינסופית שלך, היושר שלך ואופן ראייתך את החיים.
תם פוסט ראשון לאחר דממה הנמשכה כנצח.
אוהבת אותך אדון שלי ומאחלת לכולכם אנשים יקרים, גמר חתימה טובה ושנה של המוווון מעשים טובים.