מחר תגיע סוף סוף מאי שם,
מחרת תיקח אותי, את שפחתך, שבימים האחרונים איבדה קצת את הדרך וגם את הראש,
תבדוק, תלטף, תחבק, תזיין , תסשן, תצליף, תסמן, תאהב מקרוב,תשייף את הקצוות, תדביק, תאחה מכאובים, ותחזיר את רכושך על כל מרכיביו, נפש וגוף, למצב תקין.
מחר נרקוד בשכרון חושים שם בספייס,
מחר סוף סוף אוריד מסכות ואשתגע לי
מחר אשתחרר ואלך עוד יותר עד הסוף
מחר את הירח עבורך השפחה תקטוף
הימים האחרונים היו לא פשוטים, וחלקים בגופי החלו זועקים,
והפעם לא רק הכוס זעק אליך אדוני, אלא גם הנשמה, נשמה שהיתה זקוקה לאחד שיאיר את דרכה.
הכאב שב לפקוד אותי השבוע, ואני זעקתי אותו לכל עבר. הפגיעות שהיתה בי ואיימה לפרק אותי מבפנים פגעה בכל אותם היקרים. הילדים ספגו לא מעט, כמו גם המכונית שנכנסה בבום אימתני במדרכה, כמו גם הגלגל שהתעוות מעוצמת המכה ונפח רוח אפו בשניות, כמו גם אתה שמרחוק הרמת את הכפפה כדי שהכדור שיריתי לא בכוונה, לא יפגע גם בך.
ידעת להרים את הכפפה בזמן, ידעת גם להכיל אותי, להרגיע ולעשות לי after care מרחוק,
ואחרי שכיליתי דמעותי לשפוך, הזדככתי סוף סוף.
מחר תבוא ותיקח אותי, את השפחה שלך, זו שבחודשים האחרונים היתה כל כך חזקה, כל כך בשליטה, ובימים האחרונים מעדה, מחר תבוא ותיקח אותי ,
כל כך מחכה לך:)
לפני 16 שנים. 19 בנובמבר 2008 בשעה 22:08
