שקיפויות

אם אדע כי מחר יש לי יום חופש, אפזז ואהיה כה שמחה,
אך אם אשתהה לרגעים, טרם יגיעו הצחקוקים, אבין שאולי אני בבעייה.
יש תקופות בהן העבודה היא מעין קרש הצלה עבורי, יש תקופות שרק שם אני בשליטה.
יש תקופות שמר לי, כבד, ואני חשה אבודה,
באותן תקופות אני שווה בעיני עצמי – רק בעבודה.
הו שם, במסגרת, אני כה מאושרת:)
שם בתקשורת שלי, עם גדולים וקטנים , אני המלכה השולטת:
עטופה בגלימה אצילית, של שלווה סמכותית מענגת, מתנהלת לי.
ולמרות שאני אצה רצה, ולמרות הלחץ האדיר – שם בעבודה, באותה הממלכה, אני המלכה השולטת.
לא אכזרית, לא כוחנית, אך יודעת היטב למשוך בחוטים ולנתב דרכי ודרכי הנוגעים בי, במסלולים המדוייקים.

הו, ממלכה יקרה:)



לעיתים קשה להאמין מאיזה אטרף אני מגיעה, כמה קשים הבקרים, וכמה החיוכים שהיו לי פעם
הפכו בלתי נראים.
בממלכת הבית, באותן תקופות, כמו גם עכשיו, כבר מזמן איבדתי את השרביט והילדים לא יכולים שלא להרגיש.
אמא – אבדו לה החיוכים, אבדה לה השמחה, אבדה לה השליטה. אמא – עצובה.

חכמים ממני אמרו, כי כשחוצים את קו ה – 40, אצלנו הנשים, ההורמונים מקפצים (ולא תמיד משמחה), ובמוח תהליכים כימיים קצת מתקלקלים והנפש עשוייה למצוא את עצמה במחול אימה,
ואז אולי קצת אומגה 3 תכבה את הבערה, ואולי אומגה 3 לא ממש מספיקה.

משימה יש לי עכשיו החלטתי – להחזיר את ממלכת הבית לידיים שלי!
כן, ממלכת הבית חייבת מלכה, ממלכת הבית זקוקה לשליטה, כמו גם להמווון אהבה, חיוכים, ליטופים, חיבוקים, כמו גם לאחת שתדע להציב גבולות וחוקים, כמו גם לאחת שתדע לשמור על נפשה ועל הנפשות הרכות של נתיניה.

רוצה להיות ראוייה ולהמליך את עצמי מחדש בממלכת הבית, רוצה להיות ראוייה, לפחות כפי שאני ראוייה לאדון שלי כשפחה.

יוצאת לדרך, חייבת לכבוש שוב את הבית, להשיג את המלוכה האבודה:)