שקיפויות

כל בוקר היא מגוייסת ומחויילת מחדש,
יכולת ההקשבה וההכלה הכאילו בלתי נגמרת שלי
וכשאני מנתקת אותה מהמטען אני שוב תוהה
אם שעות טעינת הלילה הספיקו לה.
כל בוקר אני משתדלת לקחת נשימה עמוקה, ארוכה,
ומחשבת כיצד לא אכלה תכולתה בבת אחת
ואיך אשתמש בה ואשחרר את האוויר באופן מושכל
כל בוקר אותו ריטואל.

משתדלת לקום תמיד הרבה לפני יוצאי חלצי
ואם אהובי לא ישן עימי
זקוקה לקפה שלי רק עם עצמי.
עוטה על עצמי שכבות בשל הצינה
נושמת את השקט, מסתגלת לחשיכה,
מאכילה חתולים, פותחת את הדלת לכלבה,
שותה את הקפה שלי בדממה.

אי של שפיות מקדם פני בבוקר
והוא מחוייך, מרגיע ומלטף במיוחד.
נאחזת בו, רוצה שלא ימהר להפרד ממני,
אך קב הרחמים שלו כבר פסה
ו... המרוץ מתחיל:
לכי תעירי ילדים,
תכיני ערימות של סנדביצ'ים,
תחתמי על פתקים,
תפרידי בויכוחים,
תמצאי בגדים מיוחדים מספיק לקטנה
תתלבשי,
תתאפרי,
תריבי על מקומך מול המראה בחדר האמבטיה היחיד,
תנהגי בטרוף לתחנת ההסעה,
ותצליחי לצאת עם חיוך לעולם
כשאי השפיות כבר נמוג מזמן.

אי של שפיות מחכה לי כנראה בשחר של המחר,
הולכת להטעין את יכולת ההקשבה וההכלה שלי...