שקיפויות

יש בו את כל אשר לא האמנתי שאפשר לבקש – באדון שלי
עטורת הילה, כירח המתהדר בהילתו אני מתנהלת לי חודשים, ימים, לילות ורגעים,
ואורו אינו כבה והילתו ממשיכה לסוכך עלי, כעמוד האש והענן, בלוותו את בני ישראל במדבר.
מעולם לא ידעתי שיש דבר כזה, אפילו בחלום לא דמיינתי שזה אפשרי, שבאיזה שהוא מקום בעולם קיים האחד שידע להכיל אותי, את כל כולי, כפי שאני, במצבי ה -high כמו גם במצבי ה - down הלא מעטים שיש לי, האחד שיאהב אותי בדיוק כפי שאני ויהיה כל כך בשבילי, כל כך שם.

לא רציתי לכתוב שיר הלל לאדון שלי. יום הולדת אין לו היום... בעצם רציתי לכתוב על הפנטזייה שיש לי, אך מכיוון שחשה כעומדת לדרוך במקום לא יציב, לא ידוע, במקום מועד לפורענות, בקו האדמה בה הלבה רוחשת ומבעבעת, באותו מקום בו הבלוג שלי "שקיפויות" יכול להיות שיהיה שקוף מדי, ופלחי האינטימיות שאחשוף, אותם אלו שרק אדוני מודע עד הסוף לקיומם, יבצבצו וינצו עוד בטרם הגיעה העת, בטרם גובבה האדמה לתלמים, בטרם דושנה הקרקע היטב, לא אכתוב עדיין, למרות שכמהה.
מחכה לרשות מהאדון שלי וזו בו תבוא, בזמן המתאים לנו, בזמן המתאים לו, ולכן בינתיים כן שיר הלל :

אוהבת,
כמהה לך כל רגע, כל דקה, ובדקות שאיני איתך נוצרת את דיוקנך ומילותיך.
זונה שלך
רכוש שלך
כוס שלך
ישבן שלך
נפש שלך
וכפתגם "יודע עגלון נפש בהמתו" יודעת שאת נפשי אתה קורא,
את נפש הכלבה שנועדה עבורך אתה שומר ויודע.

אוהבת אותך 😄