שקיפויות

פרקי חיים
לומדת
עשורים חולפים משתנים
יושבת ברכבת
כותבת

דחוק כאן הכל מסביב
חיילים במדים
רואה אותי כחיילת
קיטבגים כבדים
רובים
אנשים מכל מין, גיל וצבע
דתיים עם כיפות
דתיים עם שטריימלים
יהודים
ערבים
צלצולי טלפונים של זמנים חדשים
אנשים מדברים, מרכלים
יושבת
לצידי מזוודת טרול
על ברכיי תיק קטן יותר ועליו שקית עם עבודות
מעל הערימה הזו - כותבת

שבת
ערב
שמונה ורבע
רכבת לצפון
חוזרת מאהוב ליבי שנותר מאחור
מחר נתראה שוב בערבו של יום

יושבת צפונה בין נוסעים
צפונה בינות דפים
כותבת וסביבי עיניים לוטשות
לא רק הם מנסים לנחש מעלים השערות
מהרהרת
לאן היא נוסעת זו שיושבת לצידי
והזקן עם החבילות
והחייל ההוא שלא מפסיק בנייד לדבר בקולי קולות
והצרפתייה משמאלי
בליל של שפות וצבעים
הכל מתערבל כאן סביבי.

רכבת
כותבת
גלגלים משקשקים
קרונות מתנועעים רוקדים מקפצים
רוח חזקה מתדפקת
ולנגג עיניי חולף מסלול חיי

רכבת
כותבת
חושבת כמה אוהבת אותך אהוב יקר
ומנגד שלושת ילדיי מנופפים בידיהם.
רוצה להכניס אותם תחת כנפיי
רוצה לסוכך בנוצותיי
רוצה לאהוב, להרגיש, להתרגש אותם
רוצה להעניק להם חום
המוון חום
וחיבוקים המוון:)

יחסים
ילדים
ילדים
יחסים
כואבת
משהו בי השתנה שם באותה נקודת זמן
עת עזבתי את הבית
לפני חמש שנים איתם

יושבת
כותבת
ומשהו בלב נפתח נפרם
כמו היחסים איתם שבעבר היו כל כך צפופים קרובים
ובהמשך הותרו נפרמו, כנעליים שהשתתפו במסע ארוך מדי
משהו נפרם
והלב נפעם
צריכה ללמוד להרגיש מחדש
לדעת לתת
לחוש
להריח
להתרגש אותם

רכבת
כותבת
נוסעת במסלול חיי
ומחשבת פרקי חיים

בפרק יחסים עם בן זוג נותנת לעצמי היום ציון גבוה במיוחד
והלב משמיע ניגוניו

בפרק העוסק ביחסים והתנהלות בעבודה נותנת לעצמי השנה ציון גבוה
ויודעת, כן, עשיתי מהלך:)
ואין לי ספק שפרק הזוגיות שבחיי, משקיף, מכוון ומקרין מחומו הרב.

נותרו עוד לא מעט פרקים ותתים, אך אני לפרק הילדים הגעתי ולא בכדי
אין זו יד המקרה – יודעת
פרק ילדיי יהפוך מעתה למשימת חיי

צריכה ללמוד אתכם שוב ילדים
צריכה ללמוד לסלוח לי
צריכה ללמוד לסלוח לכם
צריכה ללמוד להכיל מחדש
צריכה לדעת להתרגש אתכם
אוהבת אתכם ילדים שלי:)

רכבת
כותבת
הגעתי לפרק המשמעותי
זה הזמן לעצור ולפרוק
זה הזמן לתת לדמעות לזלוג
זה הזמן לנשום להרגיש
זה הזמן לדעת

עוד כפסע ואני מגיעה
הרכבת תעצור בתחנה
אמא חוזרת ילדים
אוהבת ומתרגשת אתכם יקרים:)