"אתה יודע מה אני נורא רוצה?"
"מה את נורא רוצה שפחה שלי?"
"רוצה שתסמן אותי"
"רוצה צבעי כחול סגול על הישבן"
"רוצה את ערבוב הגוונים"
"רוצה סימנים של חגורה"
"רוצה לכאוב כשמתיישבת"
"רוצה כל כך להיות מסומנת"
"את רוצה להרגיש שייכת"
"עוד יותר שייכת"
"אני מרגישה שייכת, זה לא זה, לא ממש יודעת להסביר, רק יודעת שרוצה להיות מסומנת"
"גם אני רוצה אותך מסומנת, אבל קחי בחשבון שיכאב לך יותר"
"יודעת.."
"רוצה:)"
נזכרת,פעם זה היה כך כך קל
פעם הייתי אפילו נבהלת
פעם היה לוקח לפחות שבוע עד שהישבן היה חוזר לצבעיו הטבעיים
פעם, כדי להעלים את שטפי הדם קניתי משחה מיוחדת
פעם אחרי סשן, שבוע ימים עוד הייתי מרגישה
פעם זה יכול היה להפריע לי להמשיך לחגוג...
פעם...
היום הגוף שלי הסתגל, התרגל ואינו מוכן להראות כל סממן
והכי הרבה שיקרה זה אדמומיות מה ושטפי דם שמחט קוטרם
היום הגוף שלי יודע רק בדס"מ
קמתי בבוקר, לאחר שבלילה היה סשן כואב במיוחד.
בחלק מההצלפות צרחתי ממש חזק
סביבי אין מי יודע מה שכנים קרובים,
אך אצלך החלונות תמיד סגורים – לא לוקח סיכונים.
קמתי בבוקר וחשבתי – חלום
גופי נותר כתמול שלשום
ומה שנותר הוא לחכות לסשן הבא
ולא להסתמך על החגורה
רוצה להיות מסומנת:)
לפני 15 שנים. 8 בדצמבר 2008 בשעה 12:33
