שקיפויות

ואחרי נסיעת בוקר ברכבת, ועצירה חפוזה כדי להספיק לקנות משהו שאפשר יהיה להכניס לפה
בעבודה (מזון:!), סוחטת את דוושת הדלק, להגיע בזמן משתדלת, וחשה את שלפוחית השתן לוחצת,
כל כך לוחצת.
אומדת את הזמן הנותר, ויודעת שלא אוכל להספיק להכנס לשרותים, מאחר וסידורים חשובים ועניינים
שעל הפרק אינם מאפשרים, ואז כשהלחץ גובר, חשה גאות בגלי החרמנות המציפה אותי, ובין אדוות הגלים שומעת את קולך מדבר אלי : "תמיד תהיי צמודה לרגל שלי כלבה, תמיד תצייתי לי ויהי מה,
גם כשאנחנו לבד, גם כשאנחנו עם אנשים נוספים, תמיד תסתכלי אלי מהמקום שלך, תמיד מלמטה למעלה, תמיד תהיי צמודה לרגל של האדון שלך, תלכי על ארבע עם קולר וחגורה, ככה אני רוצה אותך כלבה, תמיד אעשה בך כל מה שאני רוצה ואת תמיד תצייתי".
נוהגת וחשה ברטיבות שמקורה אינו בשלפוחית, חושבת כמה חבל שאני בדרך לעבודה וכמה זקוקה להרגיש אותך בסביבה אינטימית ובטוחה. כל כך לא פשוט כשצריכים לוותר על סשן בשל הילדים שלי או שלך.
כן, תמיד נהנית, גם אם צריכה לגמור בשקט, וגם אם השקט לא יסבול את קולות החגורה החותכת באוויר ובבשר שתחתה.
כן, תמיד נהנית לשכב איתך ולהיות למרגלותיך, תמיד מאושרת גם רק לישון איתך, ונזכרת עכשיו איך אתמול לאחר שהיינו צריכים להתחשב ביורשות העצר, רצית שאשן בין רגליך –
רעיון נפלא חשבתי, אלא שחוליות הגב התחתון שלי חשבו אחרת, העומס עליהן העיק, ולכן שינית הוראה וציווית עלי לישון כשאני חובקת אחת מרגליך.
לא זוכרת באיזה שלב הורית לי למשוך את גופי מעלה ולישון חבוקה בזרועותיך, לא זוכרת גם באיזה שלב בדיוק התחלת לגרות אותי, את הפטמות, את הדגדגן, את הכוס, לגרות במגע, לגרות במילים...
רק יודעת שמילותיך מהדהדות בראשי ולא נותנות לי מנוח, והזונה שלך אדוני – אין לה את הכוח למרוח את הזמן עד הערב בו תוכל סוף סוף לגנוח, ואולי לנפנף את הילדים ואז תוכל גם בסירנה לצרוח...