שקיפויות

מילאתי דפים במילים ותאורים, ניסיתי להעביר את עוצמת הרגשות והתחושות, כתבתי פוסטים בהם ניסיתי בכל מאודי להספיג את אותם אלו, צעקתי את אהבתי אל אדוני, צעקתי את עוצמת הרגשות, את החיבור ההולך ומתהדק על צווארי, כאותו חבל המתהדק על ידי התליין, אך סופו אינו מר, סופו גם לא הגיע, סופו גם לא יגיע – תמיד אפשר יהיה למתוח את אותו החבל ולהדק עוד קצת, תמיד אפשר יהיה לצלול לתהומות השייכות,הנתינה, האמפטייה והתאווה, והחבל שבידי אדוני ימשיך להימתח ולהימתח, כמו גם הגבולות שדומה שפעם היה להם זכר.
כתבתי פוסטים רבים על כל אותם אלו, אך לא שיתפתי עד כה בדברים שחשבתי שיפה היתה להם השתיקה באותה עת.
היום יכולה כבר לכתוב, היום מרגישה כבר אחרת:)
לא עוד אותה תחושת החמצה, לא עוד אותה כמיהה בלתי מושגת.
אדוני שלי מימש לי תחילתה של פנטזיה ויודעת שהיום אנחנו בשלים ללכת גם הלאה.
נזכרת איך לפני כשלוש שנים, עת ביקרתי בדנג'ן, הזדעזתי לראות שיפחה נותנת את גופה לפני ערב של גברים. מאז עברתי לא מעט תהליכים, מאז גם התחדדו בי תחושות השפחה שבי, מזה חודשים רבים שאני משוייכת, מזה חודשים רבים שאני חיה בדס"מ כחוויה מזככת, ובתקופה האחרונה הולכת הלאה וחשה את הזונה שבי זועקת לפומביות.
כן, פומביות רציתי ו – ביום שישי קיבלתי.
בפעמים האחרונות בהם ביקרנו בנו לימייט ובספייס קשה היה לתאר את תחושת ההחמצה שחשתי – תחושה שהיה בה כאב בלתי מוסבר, כמיהה מוטרפת שלא באה על מימושה – וכמו שאומרים – הכלבה, במקרה זה אני, נותרה עם הלשון בחוץ.
אדוני הסביר לי שהדברים יבואו כשיתאים לו והבנתי בצער שאין מה ללחוץ.
שוב הוכח כי הסבלנות משתלמת – קיבלתי שלב ראשון בהגשמת הפנטזייה וחשתי כמרחפת.
בשישי בנו לימיט זה קרה.
ראשית ענד לי אדוני את הקולר העבות מהעור, אותו קולר שבדר"כ בעת סשן הוא מתחבר עם מספר רצועות לחגורה יפייפיה המוצמדת לי מתחת לחזה ונקשרת ברצועות סביב. לקולר הצמיד את רצועת הכלבה ובמשך כל הערב הלכתי עם חיוך כל כך רחב ופתוח, כן, הלכתי גאה, גאה להציג את עצמי ככלבה של אדוני, כרכוש שלו, כשפחתו האוהבת. בהמשך הערב הגיע 009 עם מזוודת הציוד שלו, דבר שהיווה קטליזטור למימוש והוצאת הדברים מהכוח לפועל.
נקשרתי לצלב, חצאית המיני הורמה אל על, פוסקתי, חבל הועבר וחיכך את שפתי הכוס שלי ואת חור הישבן,ואחת לכמה דקות נמשך בעוצמה כלפי מעלה, והוצלפתי, כל כך הוצלפתי:)
009 בעת שקשר אותי היה מתחשב ולחש לי שברגע שאני רוצה להפסיק אגיד לו, והסצנה התחילה.
הוצלפתי על ידיו ובעיקר על ידי אדוני האהוב, כשבין סדרת הצלפות אחת לשנייה,אדוני משחיל לשונו אל פי ועוזר לי להמשיך הלאה. הרגשתי כל כך נאהבת, כל כך שווה, כל כך שייכת:)
ההצלפות לא היו קלות לי, אך רציתי להמשיך ולהמשיך ולהמשיך. ראיתי את הגבר שישב כה קרוב והתבונן, שמעתי מאדוני שלא מעט אנשים מסתכלים בנו, לא ידעתי כמה זמן אוכל להמשיך הלאה, אך ידעתי שאני רוצה עוד ועוד ועוד...
במהלך הסשן צפה בנו גם זוג נפלא מיוחד במינו של אדון ושפחה, ובהמשך באה אותה אחת יקרה, נצמדה אלי, חיבקה, ליטפה, הבינה, הכילה ואף שאלה אם אני רוצה שתישאר לידי – כל כך ריגשה אותי זו היקרה:)
הפסקתי את הסשן רק כשלא יכולתי לשלוט יותר בדמעות וכנראה שלא יכולתי גם להמשיך ולספוג ומעוצמת החוויה וההתרגשות החל גופי גם לרעוד ולרעוד.
אדוני ליווה אותי לשרותים ואני דומה שריחפתי בין שמיים לארץ. מחד רעדתי מקור רעידות מוטרפות ומאידך הייתי חרמנית ורטובה, למרות שאדוני החליט לא להגמיר אותי במקום, אלא לקחת את הכלבה הביתה ושם להמשיך ולסשן כמו שרצה.
באותו לילה הוסרו עוד מחסומים והכלבה שמשעוות הנרות תמיד פחדה כוסתה לא בטפטופים, כי אם ביציקות שנשפכו עליה כך אפילו ללא שצעקה. עסוקה היתה הכלבה בכאב הפלאג שחדר את ישבנה, ואדונה ניצל זאת כדי לחגוג טרום חג חנוכה.
נזכרת עכשיו שרציתי להיות מסומנת ולמרות סשנים של הצלפות חגורה וספנקים קשים סירב גופי לקבל עליו סימנים.

עכשיו אני מסומנת, כל כך מסומנת, ובמקומות שאינם אסטרטגים מספיק, דבר שעשוי לגרום לתהיות ובעיות, וכבר אתמול בעת רכנתי להוציא דבר מה מהמקרר, קלט בני את הצבעים הכחולים סגולים, נבהל ושאל אותי בתדהמה מה קרה. משכתי מייד את הסריג שלבשתי, ע"מ שיכסה את שנגלה, אלא שבני רץ לקרוא לבן הגדול שיבוא לראות את גודל הזוועה. לטובת העניין חשפתי חלק קטנטן והסברתי שנחבטתי מדלת המכונית שהייתה פתוחה. ספקות הועלו מצד שניהם, אך לאחר שהבטחתי להם שממש לא כואב לי, ירדו מן העניין. עכשיו חייבת לשים לב ולהיזהר גם בעבודה ובעצם בכל מקום בו אני מצוייה. ובכל זאת – רציתי להיות מסומנת, לאחר שגופי שיודע רק בדס"מ, מסרב להיות מסומן, והפעם לנוכח שוט הזנבות שלא הכיר, עוצמת החבטות והמיקום בגופי – נכנע וסומן שוב סוף סוף .
מסיימת לכתוב עכשיו את הפוסט כשבעיני דמעות של אושר – כבר אמרתי לך אתמול אהוב שלי, אדון שלי, שאני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיך – אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים:) מעולם לא אהבתי כך! מעולם לא חשתי כך!


* תודה מיוחדת ל009 על האמפטייה והמקצועיות:)