שקיפויות

בראשי הייתה מגולגלת רשימת משימות אינסופית שצריך היה לבצע מיידית .
התנאים התאימו במיוחד, הבית התרוקן מדייריו הפעלתנים במיוחד,
הטלויזיה כבר לא רעמה, מקלות התופים של משחק הפליסטיישן החדש היו מונחים בפינה, זה על גבי זה,
מנצלים את הרגיעה ומנסים לתפוס תנומה, מוסיקת הרוק הכבד, שאיימה לבקע את אוזני כל אימת שהתקרבתי למפתן דלת חדרו של בני הבכור, דממה.
סוף סוף הייתי לבד, נכונה ומזומנה לבצע, אך הגוף מאן.
חשבתי לגנוב כמה דקות במחשב אך אחר כך החלטתי להרשות לעצמי את הזמן של לפני, לפרגן לעצמי עוד בטרם ולבסוף לצאת למערכה. ישבתי חצי שעה שהתארכה לשעה ואחר כך לשעתיים. התחלתי בכלוב, בקריאת פוסטים שגרמו לחרמנות שהיתה אצורה בי כל השבוע להשתחרר ולפלוש לכל האיברים.
משם ניסיתי לאסוף את עצמי לאחת מהמשימות החשובות, והרי אני מחפשת היום גבר ואישה שיצטלמו בעירום, תמורת תשלום, ויהוו לי חומר גלם לפרוייקט הציורים הבא, ולכן הקשתי בגוגל "לוחות דרושים בבתי ספר למשחק", "דוגמנים לצילומי עירום", "דוגמנים" ועוד כהנה וכהנה. לאחר מאמץ ממושך הצלחתי להגיע לשני לוחות ולפרסם את המודעה הרצוייה. תחושת סיפוק מסויימת, מעצם העובדה שמשימה אחת לפחות התחלתי לממש, התחילה להתפשט במוחי, אך החרמנות שבי לא נתנה לי מנוח וסחפה אותי שוב לגוגל. הו אז התחלתי להקליד ולחפש במרץ "סרטי בדס"מ קשים", "שפחות ואדונים", כשבהמשך התעקשתי על סרטים של הוגטייד, וגוגל התעקש לכתוב לי פעם אחר פעם שיש טעות בהקלדה ולא סיפק את מבוקשי. מאבק ממושך ניהלתי עם גוגל עד שלבסוף ניצחתי אותו והגעתי גם למרתפים האפלים של הוגטייד. צפיתי בסרטים, אותם אלו שהאתר מאפשר לראות חינם אין כסף, אך הם גורמים לחרמנות שבך להפוך לעוד יותר מתסכלת. צפיתי כאחוזת אמוק, כמכורה שאיבדה מזמן כל יכולת שיפוט. השעות נקפו, רשימת המשימות האינסופית הודחקה לפינה עמומה במוחי, הייתי איתן, עם אותן השפחות ודמיינתי אותי, דמיינתי איך תסשן אותי בעוד יומיים כשתגיע, כיצד תשתמש בי, איך תפתח את חורי, איך אמצוץ לך הכי עמוק וגם כשאחנק אמשיך, איך תענג אותי בכאב, איך תסטור בלחיי, איך תבעיר אותי, איך אהיה לך הזונה הכי טובה, ואז התקשרת, וסיפרת על הארמונות בהם ביקרת היום, דבר שגרם למחשבותי לנדוד מייד לתקופות קדומות של אדונים ושפחות, וסיפרת על נסיעות ארוכות וסיפרת על מזג האוויר ועל התוכניות למחר,ואני הקשבתי לא הקשבתי, הייתי איתך אך לגמרי במקום אחר, ועצרתי אותך והסברתי שאני לא מסוגלת להתרכז, ושאני מצטערת אבל רק דבר אחד יש לי בראש עכשיו, ושאני חרמנית בטרוף ושאני נוזלת ושאני לא יכולה יותר ושארוך לי מדי ושתחזור כבר ודי. והבנת ומבלי שאבקש נתת לי רשות ללכת לענג את עצמי ולהתפרק. "פעם אחרונה לגמרי לפני שאני חוזר!" וגם בדקת אם אני זוכרת על מה עלי לחשוב בשעה שמאוננת, ועניתי לך שכמובן ושרק עליך חושבת, והרי את נפש הכלבה שלך אתה כל כך מיטיב לדעת, והייתי כל כך מאושרת, ואמרתי לך שאני רצה, ואמרתי גם "תודה אדוני" וסיימנו לדבר, ויצאתי מכל אותם סרטים ורצתי למיטה חופנת בידי מיני ירקות ארוכים גדולים נפלאים, וחגגתי איתם ואיתי ואיתך, וגמרתי בצעקת שחרור גדולה, ונרגעתי קמעה ועכשיו מחכה שתחזור כבר מחר.
אי שם בצפון כלבה מחכה לאדונה.
נותר עוד יום אחד לספירה.