שקיפויות

אחרי שבעה ימי ניתוק והתנזרות מאדוני, כשנפשי כשק געגועים תפוח והכוס לא תפוח פחות,
ועם כל פסע אני לא יכולה שלא לחוש אותו בריגשתו, כשחושי מתחדדים סביבו, סביב הדגדגן, השפתיים, הישבן, הפטמות, אחרי אותו יום שישי הזוי בו נברתי אחוזת אמוק בעשרות אתרים וצפיתי בסרטי בדס"מ
במספרים הזויים, אחרי שבוע ימים בו במיטתי התקיימה סידרת אימוני לילה, בהם ערכתי ניסויים, העמקתי לחדור ולהרחיב את אחד הפתחים היותר רגישים, כדי שיאות להיות גמיש וקל לשימוש על ידי אדוניו,חשבתי כי לקראת בואו אספיק לכתוב פוסט תזזיתי, מרוגש מה, המכיל הרבה פעלים שיתנו תמונה על האופן שבו שפחה מכינה את גופה ונפשה. חשבתי שאכתוב כיצד סוף סוף זכו ציפורני רגלי הדהויות להימשח בשכבת לק בעלת מרקם בוהק, וכיצד עמדתי במקלחת עם סכין הגילוח ובאופן שיטתי ומסודר נפלו הקוצים שצימחתי כמעט לכדי שערות, וגיליתי מחדש את הכוס כשהוא חלק ויפה ומזמין, והייתי בטוחה שאכתוב גם איך משחתי את גופי ועיסיתי אותו עם קרם הפצ'ולי וניל בעל הניחוח האקזוטי המיוחד ואיך התאפרתי ואיך... אך... לא רק שפוסט לא יצא אל האור, אלא שכל שעות הטיפוח של ה"לקראת", גם הן נגוזו. כשהגיע אדוני הוא מצא אותי בטרנינג מהוהה של בית, בשיער סתור, עם איפור שנותר מהבוקר והיה דהוי וחסר ועם כפפות גומי על הידיים, יוצקת אקונומיקה לכיור האמבטיה.
פגישה שכזאת...
למרות כל המאמצים להספיק, לא עלה בידי להיות מוכנה בזמן, ובראשי התגלגלה המחשבה שאולי צריכה הייתי להענש על כך, אך מכיוון שמחשבה שכזו לא עלתה בראשו, הכנתי לו קפה ובמהירות מטאורית הרצתי את גופי לסיים נקיונות בית ואחר כך גם נקיונות גוף, גילחתי את הטעון גילוח, כשעל משיחת הציפורנים בלק ועיסוי הגוף בקרם הנימוח ויתרתי. כשסיימתי השתדלתי להסדיר נשימותי, שהיו מהירות בשל החיפזון והמתח, והתיישבנו לאכול את מרק הבצל המהביל, שהספקתי להכין עוד מבעוד יום ואת יתר המאכלים. הארוחה בשילוב המרלו גרמה לי לחוש נינוחה יותר וכבר סלחתי לעצמי קצת על האיטיות והגולמניות בהן האשמתי את עצמי קודם לכן, כשהגיע אדוני ולא הייתי מוכנה עבורו.
לאחר הארוחה התישבנו לצפות בתוכנית, את שמה איני יודעת , בה רקדני רחוב כריזמטיים מתחרים ברקדני ריקוד מודרני מקצועיים. חושניות הרקדנים עשתה לי טוב, וכפי הנראה השפיעה גם על אדוני שהחליט עבורי שראיתי די ודרש שאשכב על הבטן, אמצוץ לו ואענג אותו בזמן שהוא צופה. הוא צפה ואני מצצתי, אני מצצתי והוא צפה, ונראה היה לי שהשידור ימשך וימשך וימשך, ולכן בהמשך, כשלא ראיתי כל שינוי והתקדמות, הבעתי את מחאתי ואדוני החליט לעשות מעשה ולהזכיר לי מי אני ומה תפקידי בפועל.
בשלב כלשהו, מבלי רשות, לקחתי לעצמי את כוס היין וכשראיתי מבטו וחשבתי שיכעס, נלחצתי, היד שקשקה רעדה והיין כולו נשפך על מכנסיו כמו גם על המכנס הלבן החדש שקנה לי לא מכבר, וכאחוזת דיבוק, ללא כל יכולת שליטה התחלתי להתגלגל מצחוק מבלי יכולת להפסיק, כשתוך כדי כך אנחנו מתפשטים, מתנקים ואדוני מתזז אותי בקולו המרעים ובספנקים לכיוון חדר השינה. לא יודעת להסביר, איך קרה, אבל דומה שהצחוק תפס עלי חזקה ולא הצלחתי להרגע, ובהמשך כשאך ניסה חגורתו על ישבני, חשתי בכאב צורב וצרחתי צריחות איימים. שבעה ימים תמימים חיכיתי לחוש שוב את אותה חגורה, להיות מוצלפת בחוזקה, לחוש את כפות ידיו האיתנות מספנקות אותי, וכשרק החל חשתי שיכולת הספיגה נטשה אותי אי מכבר וגופי כאילו לא היה במוד של לקלוט כל סוג של כאב. התכתשתנו, אדוני מנסה לחנך מחדש והכלבה שבי סוררת ולא מצליחה לשתף פעולה. הפוגה זמנית שנגרמה בשל צלצול הטלפון שאדוני מיהר לענות לו, גרמה לשינוי טקטיקה, וכשחזר אילתר כיסוי עיניים ע"י קשירת זוג גרביים והפיכתם לתאומי סיאם וקשירתם על שמורות עיני. פסק הזמן הקצר ומניעת עיני מלראות ולדעת גרמו לי לבסוף להשתתק גם שהספינק אותי בחוזקה. בהמשך כשחדר אלי בהיותי על ארבע, והמשיך להפליא בספנקים, נכנסתי סוף סוף ל"מוד" של הכלבה, התגריתי, התייחמתי, התחלתי להנות , להשמיע קולות ולנוע בהתאם לקצב. הספנקים שעד לפני דקות ספורות הכאיבו לי בטרוף ולא גרמו לי כל הנאה הפכו לנעימים ומענגים כל כך, עד כי הקפדתי לשמור על פוזה כלבתית ברורה, כשהתחת בולט במיוחד החוצה, והעונג התעצם. האדון שלי גמר, אך לא נראה היה לי מאושר למדי. הוא החליט להפוך אותי על גבי והתחיל מחדיר אצבעותיו, אך משהתמהמתי לשגר קולות ייחום חזקים, אמר שהוא שוקל אם לתת לי בכלל לגמור היום. כשאך סיים את המשפט הפסקתי לנוע הפסקתי לרצות. אף פעם לא קרה שלא נתן לי להגיע לסיפוקי ובגדול, ולא יכולתי לחשוב על להיות מגורה בטירוף, להגיע כמעט ולהפסיק – לא, סוג כזה של אילוף לא מקובל עלי! שכבתי והייחום שבי שכך באחת. הרגשתי את הפגיעות מתדפקת על דלתות ליבי ואת זרזיף הדמעות מאיים לחדור את עיני ולגלוש מטה ונזכרתי שלא פעם אמר לי אדוני שההיפגעות וההעלבות בידי האדם היא, ובחרתי לא להיפגע והצלחתי לא לגרום לשבר ענן, והגשם לא בא והצלחתי אפילו לחיות עם הסיטיואציה הזמנית בשלום, ואחר כך היה שקט גדול עד שהרגשתי את אצבעות אהובי מרפרפות על כתפי, מותני, בטני, פני, ואחר כך דיברנו. הוא אמר שהפכתי ונילית, שהבדס"מ ממש לא מתחבר אלי, ואני אמרתי לו שהכל התחיל היום קצת עקום ולכן קשה היה לי כל כך לעשות מעברים, ובכלל אחרי שבוע שהוא בניכר ואנחנו מתקשרים רק באמצעות הטלפון, אחרי שבוע בו התמודדתי עם לא מעט משברים ויצאתי למאבקים, אחרי שבוע בו בהמון רבדים ועם המון אנשים הייתי השולטת הקשוחה, קשה היה לי לחזור הביתה – לחזור למלונה. וביקשתי ממנו שיגמיר אותי, והוא אמר לי שלא חש שאני ממש רוצה, והסברתי לו שאני כן, ורוצה ועכשיו, ושהרגשתי שוב שפחה רק שעלי דהר ורכב, והוא החל את אצבעותיו מחדיר, ואיברי החלו להתנועע בפראות, ושידרתי לו בשפת גוף שאני זקוקה לו עכשיו קשוח ואלים והוא קלט מייד ואת צווארי הכניע בכף רגלו, וכף ידו המטירה על לחיי סטירות תקיפות, ואת פטמותי צבט עד קצה יכולת הכאב שלי, והוא החל לדבר את דבריו, ופתאום שמעתי משפטים מוכרים מן העבר, כאלו שהפעם האחרונה ששמעתי אותם היתה לפני שבעה ימים תמימים, והתחלתי פוסעת חזרה, פוסעת לכיוון המלונה, עושה את הדרך חזרה. והוא דיבר על כך שאני רכוש ואני כלבה ואני שלו, והוא הזכיר לי שתמיד אני צמודה לרגלו, וגם הוסיף שעלי להיות נכונה ומזומנה לכל הוראה ופקודה, ופתאום כל כך רציתי להיות עם הקולר והחגורה, ופתאום הרגשתי רק כלבה וגמרתי ביבבה שקרעה את הדממה, ואהבתי נורא, ונרדמנו מלופפים זה בזו, וכל הלילה חשתי את גופו ובבוקר ידעתי שחזרתי כמו אותה לאסי ששבה הביתה.