שקיפויות

אמרו לי שחג האהבה נחוג שלשום בלילה ונזכרתי כמה עצוב היה לי תמיד בטו' באב, חג האהבה של בני עמנו, שכאילו באופן פרדוקסלי נפל על יום ההולדת של האקס שלי ותמיד העיב עלי במועקתו.
אהבה הרי אף פעם לא היתה שם...
ובלילה באחת מאותן התעוררויות, שנגרמות לא פעם בשל שינה חבוקת איברים, אמרת "מעולם לא אהבתי ככה", וקו החיוך שנמתח לי על הפנים, דומה שמעולם לא היה רחב כל כך ומתעגל בשני קצות השפה, וגם בבוקר כשקמנו ושטפתי את קורי השינה, ונתתי למים הקרים לזרום על פני כדי להקיצם, סירב אותו חיוך למוש, ויכולה להשבע שמימדיו לא הצטמקו אפילו במילימטר. ונזכרתי שהיה יום האהבה, ולמסיבה לא הלכנו, אבל שלושה ימים מרגע שחזרת אנחנו חובקים איברים, לב ונשמה.
אז לא צריכה "יום אהבה" אהוב ליבי, אדוני, צריכה רק שימשיך לנו בדיוק כך, ומבטיחה שהשמש מעיני לא תשקע לעולם.
יודעת שגם אני מעולם לא אהבתי כך, מעולם אפילו לא התקרבתי לקצה קצהו. יודעת שמה שיש לנו נדיר ויודעת שנדע תמיד לשמר אותו.

לעולם לא אוכל בלעדיך:)