שקיפויות

רוצה לשיר לעולם הללויה:)
הצלחתי!
שלשום נתבשרתי על לידתו של השג, שמאבק ממושך עם צירים קשים קדם לו.
המשרה שהיתה לי עד כה, שינתה גוון, היקפים ומשקל, התעבתה, הוסיפה שכבת שומן נכבדת, גם קפל או שניים נראו משתפלים מביטנה, הגדילה גופה פי אחת וחצי, וכל שנותר הוא כרגע לבחון האם תצליח למשוך את עצמה למצב של עמידה, ליישר את הגו, לייצב את הרגליים ולהתחיל ללכת. אין ספק כי תהדס בצעדיה הראשונים, בנעלים החדשות שעדיין גדולות עליה בכמה מידות, אך מתגבשת בקרבי התחושה, כי הפסיעות הראשוניות, המהוססות והכל כך לא פשוטות, יהפכו במהרה לצעידה בטוחה ומהירה, ואפילו הלב יפעם כיאה לליבו של ספורטאי, ולמרות המאמץ יפתח במהירות קצב רוטיני קבוע.
הבזקי התוצאות המיוחלות מנצנצים אי שם בסיומו של כל חודש, ויודעת כי יעזרו לי סוף סוף לקחת אוויר ולנשום, אך הדרך שלפני היא סשן אכזרי, בו אצטרך למתוח את הגבולות, ולהוכיח כי עיניים טרוטות ואדומות מחוסר שינה, יכולות להישאר פקוחות שעות נוספות, וכי רגליים המתנודדות ומשגרות סימני חוסר יציבות, כתוצאה מעמידה ממושכת, יכולות יותר, וכי עלי לוותר גם על אותה תנומה חפוזה מתוקה, של כחצי שעה, זו איתה הייתי נפגשת אחת לכמה ימים, תוך שאני נכנסת למיטה בג'ינס וסוודר, כשאפילו החגורה נותרת מהודקת רכוסה למכנסי.
כן, כנראה עד כה חייתי בגן עדן של שוטים ומעתה יוצאת לכבוש יעדים.
ובכל זאת, שלמה ומאושרת כל כך:)
ניצחתי:)
הנה - נולד ....