שקיפויות

מאז ומעולם אהבתי
מעולם לא ויתרתי עליו
ויתרתי על הרבה אחרים
אך עליו לא יכולתי
שחום, חלקלק, לעיתים בעל מרקם קטיפתי, לעיתים מוצק,
אך ברוב המקרים העדפתי אותו במצב צבירה מותך ונוזלי יותר
אהבת חיי
שוקולד

הבנתי שהגוף שלי צריך
זקוק לו
לא יכול בלעדיו
ונתתי לו לגוף שלי את המנה היומית שעם השנים תפחה והתנפחה

והיו פעמים שניסיתי למצוא תחליפים
קניתי פירות יבשים, ניסיתי דגנים מתוקים
ולאחר שסיימתי לאכול אותם – קינחתי בשוקולד

בשבועות האחרונים הבנתי
הפנים שלי, דגלי אזהרה החלו להנץ בהם
בכל שבוע היתה מופיעה לה בליטה לא קטנה, שבנגיעה ומישוש גרמה לכאב פנימי, והיתה תופחת ומתרחבת כאילו אין לה גבולות, ולקח שבועות עד שהצלחתי להפטר מזו הסוררת.
סוף סוף חדרה למוחי ההכרה
הבנתי – אני מכורה
בכל יום בשעה שהגוף החל זועק למנה היומית הייתי דואגת לספקו,
ובכל יום המנה שינתה מיימדים.
בכל יום הייתי זקוקה לעוד ועוד ועוד, והמנה שסיפקה אותי אתמול כבר לא יכלה לספק אותי היום
וניסיתי להוריד את הכמויות, וניסיתי לאכול רק פעם ביום כמות מוגבלת, אך גיליתי שפשוט לא יכולה, לא מסוגלת. מהרגע שגופי ספח לקירבו את הגרם הראשון של המתוק מתוק הזה, הוא דרש עוד ועוד ועוד, ואיבדתי שליטה, והבנתי שאני בדיוק כמו אותו אלכוהוליסט שברגע שטיפת אלכוהול מוגרת לגרונו, הוא חייב להמשיך לשתות, ומאבד כל שליטה.

חשתי אבודה.
חשבתי לעצמי, כמה חבל שאין מישהו שיכול להוציא אותי מזו ההתמכרות, הרגשתי שלבד אין סיכוי שאצליח, ובכלל – חשבתי שהגוף שלי לא יכול אחרת.

התבדיתי.
כבר שישה ימים תמימים שאיני מכניסה גרם של שוקולד לגופי ובכל זאת מחייכת לעולם ואפילו לא חשה בחסרונו של זה.
התחלתי לאחר שהיתה לי שיחה עם מישהו, שהיה מעשן כבד עשרות שנים, וביום אחד קיבל החלטה והפסיק לעשן. תהיתי עם עצמי האם אצליח, ולמען האמת הייתי מאוד סקפטית עם עצמי, אבל.... יש הפתעות בחיים, ההחלטה עשתה את שלה - כבר שישה ימים שאני נקייה.
יודעת שאולי מוקדם מדי לשמוח, אבל חשה כל כך חזקה. לא בורחת מהשוקולד – מכינה לילדים עוגות, קונה להם את השוקולדים שהם אוהבים, ולא מתפתה לרגע. אתמול כשהכנתי להם בראונינגס והיתה בפני הקערה עם השוקולד המומס, לא הרגשתי דבר, איכשהו הבנתי שאם אלקק את השאריות מהקערה משהו לא טוב יקרה, הגוף שלי יזהה ויתחיל לדרוש את המוכר והאהוב עליו. לא ליקקתי, אפילו לא ליקוק קטנטן כזה שכלבות לא יכולות בלעדיו מעת לעת.

יודעת בתוכי שנגמלתי
ואפילו נגמלתי בקלות
ללא יסורי גוף ונפש