שקיפויות

יושבת בקרון הרכבת
כל כך חם, מחניק כאן בפנים
ולא בגלל גלי החום שמבצבצים בשערי גילי ומנסים להדוף עצמם פנימה
פשוט חם כאן בפנים.
מישהו, שהנשמה שלו התקררה, חשב שכל הנשמות דואבות ביום קר שכזה, לחץ על מתג המזגן והפעיל אותו.
טעות! נשמתי שלי דווקא מרקדת היום, אדוני שלי חזר ואני חמה ומזומנה בכל המקומות הנכונים. כן, נוסעת אליו.
המזגן ממשיך להרעיש ולנשוף לעברי נשימות חמות מייגעות. הבל פיו מתפשט לעבר נקביי, לאוזניי, לפי, לנחירי אפי, וממלא אותם. הרגשת מחנק עוטפת אותי, מתפשטת בין אבריי.
הרכבת נוסעת, מנסה להתרכז ולהמשיך לכתוב. רעידות הקרון וטלטלותיו, גורמים לכתב ידי להראות כאילו מישהו דיסגרפי, בעל לקות גרפומוטורית קשה, כתב אותו.
חם כאן בפנים, כל כך חם...

"עצרי!" "את לא בספייס, גם לא במסיבה פרטית! " "את לא יכולה סתם כך, קבל עם ועדה, להתפשט!"
הנערות הדרום אמריקאיות הישובות בספסל מולך, בחצאיות הג'ינס, המטאטות את כל האבק והלכלוך שבקרון, צחוקן ישתנק כהרף עיין. האנשים החסודים האחרים גם הם לא יתאפקו ויטיחו בך מילים
"זונה!!!"
"כלבה!!!"
אוייש כמה שאתם צודקים – רוצה לצעוק להם
"זונה" – אומרת לעצמך
"תתאפקי" – אומרת לעצמי
הרי לא באמת חישבת להתערטל כאן בקרון הצפוף והחם אל מול כולם. לרגעים פרשת לך כנפיים, שעשעת את עצמך במצבים היפוטתים שונים, ודמיינת מה היה קורה אילו...
משחקת עם עצמי עכשיו
משועשעת
מחייכת ביני לביני
אפילו צוחקת, ומזווית עיני השמאלית מצליחה לראות את הבנות מולי מגניבות מבט, ועיניהן מביעות השתאות נוכח הפסיכית בשחור שיושבת מולן.
נוסעת אליך אהוב
אין עוד צורך במצבים היפוטתים
אין צורך בהדמייה
הזונה האמיתית בדרך,
הזונה האמיתית קרבה אלייך כל כך
והיא תפתח את כל נקביה לשמושך
ולפקודתך היא תתכופף על ארבע ואפילו בזנבה תכשכש
ותלקק יפה את הרווחים שבין אצבעות רגליך,
ותטפל בלקיקה ומציצה בכלי תפארתך,
והיא תהיה כלי לשמושך
והיא תאהב אותך
ואתה תאהב אותה
את הזונה הפרטית האמיתית שלך

הרכבת עוצרת,
הזונה את חפציה אוספת,
שוב מבטיהן המתגנבים של הבנות
שוב תוהה מה הן חושבות
הזונה יורדת
הנה הרכב שלך
הנה אתה יוצא בגשם השוטף
מחבק
מנשק
ודואג כל כך לזונה – לרכוש שלך