יש דברים שהשתיקה יפה להם ולכן לא יכתבו כאן לעולם. מי שמחפש היום צהוב בפוסט, מי שמחפש הצצה – לא ימצא.
אכתוב רק רגש ומהות, את היתר אבליע בין כתליי.
רציתי לכתוב פוסט מיוחד, פוסט של שנה ביחד, פוסט נפלא במיוחד.
רציתי לכתוב פוסט אהבה – יצא פוסט קינה.
רציתי לנסות לתאר וידעתי כי גם אם אבחר את המילים אחת אחת בקפידה, באותו האופן בו נשלית כל פנינה מקונכייתה, לעולם לא אוכל להעביר את מה שהיה כאן.
היה לי קשר בדס"מי אמיתי של אהבה - נקודה.
רק מי שנמצא בעולם זה, חי ונושם אותו זמן ממושך ומבין מהות בדס"מית אמיתית יכול אולי להבין קצה קצהו.
היה לי בדס"מ נקי כל כך. היה לי בדס"מ טהור משובח. היתה לי אהבה, ששום מילה שבעולם לא תיטיב לתאר אותה. היתה לי שנה בה הפסקתי לבכות, היתה לי שנה בה הייתי מלכה, אמנם נשלטת בנשמתי אבל גם מלכה בתחושות שקיבלתי מאדוני.
השמיים נפלו עלי, אולי מפני שלא חשתי צורך לשמור שלא יפלו, אולי מפני שהייתי כל כך שלמה, אולי מפני שחשבתי שלא יתכן יהיה לגדוע כזו אהבה, אהבה בשיא פריחתה. אולי מפני שכל יום, כל שעה, כל דקה, ידעתי כמה משורגות נפשותינו, אולי מפני שידעתי את עומק אהבתו אלי, אולי מפני שלימד אותי להיות אופטימית, להביט תמיד קדימה, אולי מפני שכל דקה של ביחד בינינו הייתה לה מהות משלה, אולי מפני שרציתי לגדול איתו, להזדקן ולמות ביחד איתו, אולי מפני שמעולם לפני כן לא ידעתי.
השמיים נפלו עלי ואני חפויית ראש, אבלה.
ימים של ממטרים כבדים מעיני, ימים של אין סוף שאלות ותהיות, ימים שלפרור של מזון אין דריסת רגל בפי, ימים של חושך גדול, עלטה.
בור עמוק, קירות חלקלקים ואין מוצא.
שמיים בקשו רחמים עלי ! שמיים בקשו רחמים !!!
עדיין לא מוכנה לעכל, עדיין שואלת בלב ובקול האם זה אמיתי, עדיין תוהה.
שמיים בקשו רחמים עלי – אני היום אבלה !!!!
רוצה להגיד תודה ענקית על כל מה שהיה, ובעצם תודה ענקית פשוט לא מספיקה.
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא?"
איפה ישנם???!!!
האם אחוש עוד פעם בחיי נאהבת באותן העוצמות?
האם אוכל לישון לילות תמימים חבוקה בזרועות אוהבות, דבוקה לגוף אוהב?
האם אוכל לחוש שוב טעם כזה של אהבה?
האם ידעו להיות בשבילי כל דקה ודקה?
האם ידעו להבחין ולהרגיש?
שמיים בקשו רחמים עלי, חשה כל כך אבודה!!!!!!!!
שייכות שכזו, האם אדע שוב לחוש? הערצה שכזו, ולא בשל סמכותיות מוקרנת אלא בשל אישיות כל כך חכמה, שנונה, רגישה, אוהבת ותומכת?
כעת חיה תם ונשלם:)
והלוואי ולא תם באמת, והלוואי ויפגשו דרכינו שוב במסלול החיים, והלוואי והכל הזייה והלוואי והכל לא אמיתי והלוואי...
היום אני מפורקת לגורמים
היום אני אבלה.
יודעת כי לעולם תישאר בליבי
יודעת כי היה קיים.
היום אני מרוטה,
היום אכולה ודואבת.
מחר יום חדש ובזכותך, בזכות מה שהפכתי להיות, בזכות האמונה בעצמי והעוצמה שפיתחתי, אהיה חזקה, אעמוד על שלי ואמשיך הלאה.
רוצה שתדעו כי תמיד אהיה שפחה אמיתית אך גם מלכה דגולה.
יודעת מה ערכי, יודעת בדיוק כמה שווה.
היום אני היהלום שבכתר – כך בדיוק מרגישה.
מנסה להרים את הרגל, להגיח מן הבור, להגיח מן האפלה, ולמרות חלקלקות הבור, ולמרות המזור הנורא, יודעת כי אתגבר, יודעת – אני הרי מלכה:)
אהבתי אין מילים לתאר אותה
כאבי אין מילים לתארו
היה לי קשר בדס"מי טהור
היה היה.
לפני 15 שנים. 29 באפריל 2009 בשעה 11:40
