שקיפויות

אמר שיש מצב שיגיע השבוע ובבת אחת נדלקתי, כמנורת הלוגן של 500 ואט, היורה אור סנוורים לבן בוהק. מראות החלו מציפים את ראשי וכתליי שלי רחשו זעקו באחת.
נזכרתי במשפט שאמר לי הוונילי שלי, טרם הלכתי לבדיקה הנוירולוגית : "מותק, את השריטה שלך אף אחד לא יפספס:) הממצאים יהיו חד משמעיים!" אגב את השריטה עדיין לא גילו, אבל CT מוח מתוכנן בקרוב, ומי יודע... אולי שם...
אז, כמו שאומר הוונילי שלי "ואני אומר שתלכי על זה" – אז – הלכתי על זה...
בראשי השרוט הופכת בדפי ההסטורייה :stop עוצרת ב 2006, רואה את הסשן הראשון, חוזרת אל אותה פעם בתולית ראשונית, להצלפות החגורה הראשונות, שהותירו סימנים לא מוכרים, לתחושת העלבון המתעצם עם כל מנייה ואמירת תודה על זו המתנה. זוכרת גם את שיחת ההמשך, עודד אותי להגיד איך הרגשתי, ביקש שאומר מה אהבתי. זוכרת את אותם הרגעים בהם הפכתי בראשי ונדהמתי – "את ההצלפות, אהבתי את ההצלפות", עניתי לו, נשנקת כולי מבושה. הכאב המעורב בהשפלה הוציא את הזונה שבי החוצה והבעיר את תהום הנשייה שלי ככבשן.
אז חשבתי שיש סיכוי שיגיע היום והתכוננתי גם בנפש, ורציתי וכמהתי והתחלתי אפילו לפחד, כי מזה כחצי שנה לא ידעתי בדס"מ, וידעתי כי קב הרחמים בליבו כמעט ואינה בנמצא, אבל בערבו של יום הודיע לי כי לא יבוא, ואני שבערתי הרשתי לאחר להגיע, אך לא הייתי מסוגלת והוא הלך כלעומת שבא.
הזונה שבי הגיחה היום בסערה אך כבתה באחת. יכלה לממש אחת מעשרות ההצעות המפתות מאותם שולטים צעירים, אך הם לא ממש עושים לה את זה, ויודעת גם שזקוקה לאינטימיות ויודעת גם שזקוקה לאדם שיודע נפש ויודע הקשבה ו- כן – יודע גם שיחה, ובעצם יכלה גם ללכת סתם על זיון רגיל עם גבר אליו נמשכת נורא, אבל הזונה כבתה כאותה נורת הלוגן שנשרפה, בליבה ידעה כי היא זקוקה לדבר האמיתי.