שקיפויות

אז זהו, שגם לי יש גבולות, ובעצם זה לא שלא ידעתי, אבל אתמול נזכרתי ובעצם הזכירו לי.
פשוט הרגשתי שלא הגעתי לכאן מכיוון שרזי האינקוויזיציה נראו לי מפעימים, הגעתי לכאן כדי לרגוש ריגושים מעט יותר נעימים.
חושבת שלא היה כאן כבר שבעה שמונה חודשים והאמת שהותיר בי זכרונות מפעימים. מבחינתי להיות איתו זה מרגיש כמו ללכת על הקצה ומאוד התגעגעתי לזה, ובעצם הרבה יותר מכך, והוא הגיע...
ובימים שלפני שהגיע חשתי את הגוף שלי מתפתל אליו ומשווע, אבל עכשיו אחרי שהלך כבר לא משווע יותר.
יש לו את ה look הכי גברי שהכרתי, שרמנטי בטרוף, בנוי היטב, מבט מהפנט, ויש בו את החיה, חיה שגרה בו, חיה שיודעת להרעיד, חיה שלפעמים לא יודעת לעצור.
כואב לי הגרון, ויודעת שלו היה קורא את הפוסט הזה היה אומר "יללנית", "מפונקת", "בכיינית" ועוד מיני תארים, מסידרת התארים שסופחו אלי כבר אתמול. מודה באשמה – יללתי, צרחתי, בכיתי, שאגתי, אבל בחלק מהזמן לא ממש הצליח לי בשל הגאג שהושם על פי על מנת שלא אחריש אוזניים, מה שכן, סימנתי אותו מבלי משים בציפורניים שלי שננעצו בזרועותיו בשלבי ההתנגדות השונים.
מגיל 12 לא כאב לי יותר הגרון, פשוט מפני שהוציאו לי את השקדים ומאז לא חליתי, אבל אתמול נזכרתי איך זה מרגיש וכנראה אזכור זאת לפחות עוד יום יומיים בשל הכניסה הדרמטית, שבנוסף ללשון החודרנית, החלק שאהבתי, הוחדרו כעבור רגע אצבעות לגרוני, נברו וחפרו עמוק עמוק וכשהוצאו באחת הרגשתי פצע. אז עכשיו כשבולעת צורב..
חשבתי שלסטירות שלו התגעגעתי, אך כשהבנתי שאולי אהפוך לחרשת, נרעדתי, וכשביקש כל פעם שאתחנן לסטירה חזקה יותר, ליבי צנח, והיום – חרשת אני לא, אבל את זווית עיני מעטר פנס כחול, אותו ניסיתי לכסות במייק אפ וליתר ביטחון הכנתי גם סיפור כיסוי.
אתמול לאחר שהוסרו מפטמותיי כוסות הרוח, שאני לא ממש אוהבת בלשון המעטה, היתה לי הזכות לחוות מצבטים שאפילו בסרטים לא ראיתי, ועד כמה שידוע לי הציירים עושים בהם שימוש בהצמדת הנייר אל הדיקט הניצב על קן הציור. מצבטים ברוחב של כשישה – שבעה ס"מ, שכשנסגרים עליך אפילו לשנייה, זה מרגיש כאילו הפיטמה פשוט נעקרת.
מה עוד היה לנו שם? הפתעה! דווקא השעווה, שממנה בדר"כ פוחדת, גרמה לי להחריש והיתה כטיפטוף גשם עדין, שירד על חזי, רגליי ואפילו פה ושם נחת אף בכוס.
מה עוד היה? היסטריה שלי, מודה באשמה – בשלב מסויים בהיותי קשורה לכיסא, עם גאג בפה ואחרי סידרת מכאובים, חשתי לפתע מפל נוזלים על ראשי, פניי, וחזי, וההיסטריה גרמה לי לזעוק מבפנים,לא, לא שיערתי שמדובר רק ביין.
בהמשך לאחר ששם לי בכוס steak light בכלל נכנסתי לסרטים. לא זיהיתי שמדובר בשכזה וחשבתי שתכף יושקה הכוס שלי בשעווה מבעבעת... שעווה, כפי שהבנתם, לא היתה שם, אבל אני, שבשלב מסויים קיבלתי את ה steak הזה היישר מהכוס אל פי, אל בין שיניי, נשכתי בו בחוזקה על מנת שלא לצרוח בשלבי הטיפול השונים, עד שחשתי בטעם מבחיל, מאמינה שדומה לחומר שיש בספירלה נגד יתושים. הנוזל הצהוב מילא את חלל פי ולמזלי לא בלעתי טיפה והצלחתי לירוק אותו בזמן ולשטוף את פי
שוב ושוב על מנת להפטר מהגועל.
מה עוד היה שם? ספנקים, שוט זנבות ולבסוף גם אהובתי החגורה. כן, עד אתמול היתה אהובתי – באמת ובתמים חשבתי שאוהבת להיות מוצלפת – מאתמול נזהרת במילים. הצלפה מספר שלוש קרעה אותי, צרחתי צרחת איימים והתקפלתי כאילו ירו בי והודעתי שאני לא יכולה יותר ולא רוצה יותר.
לשמחתי עברנו לחדר השינה לזיון סוער, אבל משום מה גם כאן לא היה לי פשוט, ואני שכמהתי לחניקות שלו, לא הסכמתי בשום אופן שימשיך הלאה וויתרתי שוב ושוב על הריגוש שהציע לי – להחנק עד התעלפות, ההצעה שהועלתה על ידו מספר פעמים, ונשללה מייד שוב ושוב, וכשביקש לדעת מדוע נשללה הסברתי שפשוט רוצה לחיות, אוהבת חיים ולא מוכנה לקחת כאלו סיכונים.
אז הסתפקתי בכך שהמשיך לזיין אותי בטרוף, שכמעט תלש את שיער ראשי ביחד עם הקרקפת, שירק עלי כל כך הרבה, ולמרות שבדר"כ הזהיר ואמר לי לעצום עיניים קמתי עם עיניים מודלקות...
תוך כדי זיון גם עצר כדי לסמן את כל גופי בחיצי לורד שחור שהובילו לכוס היישר מהמילה "זונה" שנכתבה מתחת לשדיי.
חושבת שהייתי זונה טובה אתמול, למרות היותי יללנית, בכיינית ומפונקת.
יודעת שלא אהיה שוב זונה טובה כזאת.
למדתי – אחרי 4 שנים בבדס"מ, למדתי שגם לזונה טובה יש גבולות.

בוקר טוב עולם
עכשיו טוב:::)))