"זהו בחזרה למציאות - חזרת הביתה, הגיע זמן לנחות" אומרת לעצמי, אך לא ממש מצליחה.. לגמרי לא פשוט לי, אחרי שכרון חושים, של סוף שבוע כל כך שונה, מוטרף ומחדד חושים.
חזרתי אחרי סשן צילומים שנמשך שעות מסביב לשעון ופרט להפסקת מקלחת או הכנסת מזון לקיבה הייתי כמעט יומיים בתפקיד הזונה, הנשלטת, הכלבה, ולו יכולתי הייתי גם מכשכשת בזנב מהתרגשות..
מ ד ה י ם!!! פשוט כמו בסרט!!! התפאורה והציוד הבדסמי שהקיפו אותי, יכלו בקלות לצייד מועדון בדס"מ איכותי אפילו בהולנד. צלב ברזל ענק, שרשרות ברזל כבדות משתלשלות מכל עבר, כלוב יפייפה, כסאות ושרפרפים מיוחדים לסשן ועוד פריטים כאלו ואחרים שאפילו חלקם שמותיהם לא שגורים בפי. אך לא די בציוד, גם אם מדובר בציוד המקצועי ביותר, ולא די בתפאורה מפעימה, העיקר זה הם - הם שמרגשים אותי תמיד, ושמאז חברתי אליהם נכנסו לליבי והרוויחו בו חלקה משלהם טבין ותקילין - ארז וסטואי, האנשים החמים והאוהבים האלה, שיודעים להקשיב, יודעים גם לומר ויודעים להכיל אותי תמיד בכל מצב.
לצאת מהשיגרה החונקת המעמיסה, מהבית, מאחריות הטיפול והדאגה לילדים, מהבישולים והנקיונות, לצאת לעולם אחר, עולם הזוי מה ולהיות רק נשלטת, רק זונה...
אורות זרקורים, מסיכות, ליפסטיק אדום מהפנט, קולר עם מצבטים ושרשרת צמודה אליו, גרביוני רשת, נעלי עקב עם עקבים שרק העמידה עליהם הורגת אותי, תחתון חוטיני עם חוט ורוב הזמן גם בלי תחתון, פשוט פתוחה ופעורה לזרקורים היורים את אלומות האור המחממות שלהם מכל עבר. לעיתים אזוקה, לעיתים כבולה כפותה, לעיתים מתנדנדת, לעיתים כדי שיהיה אותנטי גם חוטפת : "סטואי, תני לה סטירה", "עוד אחת סטואי", "עוד אחת", ואם חשבתי שסטואי לא יכולה הרי שהתבדיתי – וואלה יכולה ועוד איך יכולה! "תימשכי לה את הפיטמה", "יותר חזק סטואי", "עכשיו תצליפי בה על הפיטמה", "יותר חזק", וכמובן שגם הכלבה קיבלה הוראות מארז "תלקקי לה את כף הרגל כלבה"! "כמו שצריך!" "זה עדיין לא משכנע אותי!" ו- "לא לזוז", "לא לזוז!" כל כך הרבה "לא לזוז" עד שבחלק מהמקרים פחדתי אפילו לנשום.
אז הייתי במיליון מצבים ועשיתי אהבה עם המצלמה והיה וואאאוווווווו כל כך שפשוט קשה לתאר, ובאמצע הגיע גם אחד שלא היכרתי, לבקר, ולאחר שנשאלתי אם יפריע והשבתי שמבחינתי ממשיכים כרגיל, הוא נכנס ישר ללוע הסצנה בה צלמת עם חוטיני מצלמת נשלטת עם חוטיני, קולר ומצבטים, כשמסביב זרקורים ומסכי הצללה, ואני הזונה הנשלטת ממשיכה כלא רואה...
זהו, נראה לי אפילו שיכולה לחשוב על הסבת מקצוע לדוגמנית ציוד בדסמי... שילוב מעניין בין הכנסה להנאה...
אז היה מדהים, זה פשוט לא מילה, וחגגנו גם יום הולדת לאיש עם הנשמה הכל כך גדולה!!!
ובהזדמנות זאת רוצה לנצל את ההזדמנות ולאחל לך ארז מזל טוב ענקי, בריאות ואושר תמידי....
תמונות מסשן הצילומים,מאותה חוויה, יגיעו גם יגיעו בימים הקרובים בקול תרועה!!!
שיהיה לנו שבוע נפלא ומחוייך במיוחד!
אני כבר מאתמול לא יכולה להפסיק לחייך!!!
לפני 14 שנים. 13 במרץ 2010 בשעה 19:13