"יש לי הרגשה שהיום את לא ממש נשלטת, את דומיננטית, אין בך רצון להישלט, להיפך, יש תסמינים לכך שאת רוצה לשלוט, בעצם את קצת שולטת אפילו" – כך אמר לי היום בשיחה היומית ואני לא ממש התפלאתי. האמת שלפני מספר ימים חשבתי להסיר את הכינוי "נשלטת" המופיע סמוך לשמי, אך כששוחחתי עם עצמי, הגעתי למסקנה שמאחר ואני לא ממש רוצה להיות הדומיננטית, יוצא מכך שאני הצד הפאסיבי, פאסיביות מתחככת עם סוג של נשלטות, ולכן לבסוף הוחלט ברוב קולות בתוכי להשאיר את הכינוי המפעים בדיוק כפי שהוא, פשוט למען יהא סדר בעולמנו זה.
נשארתי נשלטת בכינוי, אך אם מישהו מספר לי דבר או שניים על "נשלטת", מאופן ההתנסחות שלו פשוט מקבלת חום. לא אוהבת היום את המילה, כמו שלא אוהבת את ההפוכה – "שולט". לא מסוגלת לחשוב על שליטה טוטאלית ויש ואפילו חשה גרוד פנימי שיוצר בי את הצורך לתת בעיטה חזקה ממש כשנחשפת ליחסים לא שוויוניים.
מסקנה שלי לגבי עצמי – נכון להיום נשלטת בפן המיני בלבד. סה – טו.
לפני 14 שנים. 29 ביוני 2010 בשעה 21:02
