רוב ימות השנה עובדת, לא במשרה אחת חלילה אלא בשתים, כמו חלק מהעם שיצא להפגין, כי למרות כל העבודות עדיין לא גומר את החודש.
ימים של חופש נתרגשו ובאו עלי. לראשונה מזה זמן רב כל כך איני סובלת ממחסור בשעות שינה ואולי "סובלת" מעודף. יש לי זמן לעצמי, לבדוק את המכונה הקרויה גוף, לבדוק את החלקים השונים, לראות היכן כדאי להשקיע, מי מהם זקוק לשימון, מי זקוק למבט, מי לטיפול.יש לי זמן גם לסקירה רצינית על הנפש השוכנת שם בתהומות פנימה, לשאול המון שאלות, לתת לעצמי תשובות, בדר"כ את אותן התשובות, ולחשוב כמה מאושרת מכל כך הרבה דברים שיש לי.
אנשים עושים חשבון נפש בימים הנוראים, לקראת יום כיפור, ואני עושה אותו גם עכשיו. מוציאה מהשק ערימה של פריטים ומתחילה לחשוב אלו מהם יועמסו על הכף האחת ואלו על האחרת. די מהר מגלה שהכתר שייך לכף האושר. כן, מסתבר שלמרות הכל אני אישה מאושרת, וכשפורטת אותו לחלקי חלקים מחלקים שונים, מוצאת שהוא מורכב אצלי מהמון חלקיקים, שהופכים לי את החיים הללו לכל כך מאושרים.
אני מציירת וכאמנית יודעת שרק אמן יודע התרגשויות מהסוג הזה ואת המתנה הזו אף אחד לא יוכל לגזול לעולם, אפילו לא אני ממני.
סיימתי אתמול ציור שמן חדש, גדול, בעצם כמעט תמיד מציירת בגדול, לעיתים אף בענק. מושפעת לאחרונה מטולוז לוטרק, צייר הזונות הצרפתי הגאון, ועל אף שלא ציירתי זונות, האקספרסיביות של הצבעים ומשיכות המכחול בציור מרגשות אותי.
יש לי הורים מדהימים שהנתינה שלהם כלפיי, כפי שהיא באה לידי ביטוי, אינה דבר מובן מאליו, וכל זמן שחושבת עליהם אני חשה כל כך נאהבת, דבר אגב שלא חשתי בילדותי, גם לא בנערותי...
יש לי שלושה ילדים אהובים, שהחופש הזה איפשר לי סוף סוף להתקרב אליהם יותר, פשוט מפני שאני נוכחת, פשוט מפני שיש לי זמן לדבר איתם, להקשיב, להיות, לעשות....
הרשימה עוד ארוכה מלהכיל אבל היא נהדרת ונפלאה, ומנגד מתנדנדת באוויר כף המאזנים האחרת כשעליה העמסתי את כל אותם חלקים שעושים אותי פחות מאושרת.
יכולתי למנות אותם כאן, אחד לאחד, יכולתי לסדר אותם בשורה עורפית, לקטלג, למיין, לסדר אותם ע"פ רמת הכאב שהם משרים עלי, אך בחרתי להתמקד באחד, בהוא שאינו מרפה ממני כמעט אף פעם.
אהבה, קשר זוגי, הכאב רווי באלה השנים שאינם.
כן, עדיין יודעת להתרגש מזיונים, חושבת שאולי אפילו זוכרת עדיין קצת איך להיות שפחה ואפילו להנות מזה, אבל כבר יותר מדי ימים שלא יודעת ביחד, כבר יותר מדי ימים שאין לי את האחד, ולעיתים חושבת שבעצם לא יגיע, ולעיתים חושבת שאולי לא נולד, ולעיתים...
לפני 13 שנים. 8 באוגוסט 2011 בשעה 3:06