שקיפויות

החודשים האחרונים היו רוויים במתחים, פחדים וחרדות. חטפתי שוק רציני מהגוף שלי, שבגיל 46 החל להתנהג יותר כגוף של בת 86 ובתקופת זמן קצרצרה חשתי כעיר מוכת פגזים, שאינה יודעת כיצד להתגונן מאחר ובכל רגע ורגע נוחת עליה פגז במקום אחר, עד כי היא חשה שהיא על סף היפרדות מהעולם מאחר אין לה יכולת להתמודד בכדי להינצל.
עברתי סידרה של בדיקות שונות ולמרות התוצאות שהיו די מעודדות, חשתי נבגדת, מפוררת ובלוייה.
ללא כל קשר, עוד קודם לכן התעייפתי מחיפוש אחר בן זוג פוטנציאלי, הגעתי למצב של התעייפות מכל העיסוק הזה בים הוירטואלייה, שם לא הצלחתי לראות אפילו אחד ראוי, ובהמשך לאחר ההתדרדרות במצבי הגופני, איבדתי כל חשק או טעם לאיזה שהוא קשר מכל סוג שהוא עם גברים.
הפכתי להיות בודדה. איבדתי עניין, ולמעט ענייני העבודה שהעסיקו אותי באופן שוטף והאמנות שלי כבר לא ראיתי כלום. הרגשתי זקנה, לא אטרקטיבית ולא שווה, הרגשתי רע.
לפני שבוע וחצי פגשתי אותו, במקריות מוחלטת, ומאז מרגישה אחרת ומאתמול פשוט מרגישה כבטיסה.
נסעתי עם אחד מידידיי הצלמים לצלם במסעדה שיש בה בר משגע. נסענו לצלם צילומים ללא עירום. ביקשתי להצטלם במצבים של אינטראקציה עם מספר עובדים, אך מרגע שהצטלמתי איתו לא יכולנו להוריד את העיניים זה מזו.הוא צעיר ממני ב12 שנים, הוא יפה, כל כך יפה המבט שלו היפנט אותי, הגוף שלו גם, וגלים של תחושות מסעירות החלו לטלטל אותי מבפנים.
לאחר הצילומים הוא חיפש אותי בפייסבוק ודיברנו. משם הדרך למפגש הייתה קצרצרה.
נפגשנו. הוא לא בדסמי אבל יש לו ראש פתוח כל כך. נפגשנו והוא הטיס אותי לשמים, נפגשנו ולאחר לילה של תשוקה בלתי נגמרת, למחרת ידע לומר לי עד כמה הטרפתי אותו.
אתמול נפגשנו שוב ובבוקר נפרדנו. קשה לי לתאר את פרצי התשוקה שהיתה שם, אף מילה לא תמחיש טעמים. לשונות השתוללו ללא הפסקה, עולות, מתפתלות, יונקות, דוחפות, שותות טעמים מטעמים שונים כשהשיא הכי מוטרף היה בטיסה שלי, כשאני מזיינת את הפנים שלו, דופקת את הפרצוף שלו. זה קרה אמנם גם בערב הראשון, אך אתמול הרגשתי שזה מביא אותי לרמות של ריגוש שקשה לתאר. בזמן שעינגתי אותו, הייתי ישובה על פניו, רכבתי עליו כשכל הפרצוף שלו בתוכי, עת הוא יונק את הדגדגן, עת הוא מסעיר את הכוס. מצאתי שאני מתגרה בטרוף ברגעים שחשה שהוא נחנק, באותם רגעים הרגשתי את האטרף שלו ונזכרתי בסשנים בהם חוויתי חניקות והוטרפתי מהעדר החמצן. לא הפסקתי לנוע כמעט לרגע, כשרק לעיתים משחררת לשבריר של שנייה כדי שיוכל להסניף מעט אוויר.
טסתי אתמול ועדיין טסה ויודעת שגם הוא טס ויודעת שעוד נטוס. כמה זמן זה ימשך כרגע לא יודעת. הוא צעיר ומפעים ומרגש והוא מיני וחייתי בטרוף ויש בו אמפטייה ויכולת הקשבה, והוא מגלה פתיחות גם בשליטה (אתמול הצליח לתת לי סטירונת ראשונה) ואני טסה בין העננים ונראה שכל עוד נהיה ביחד אמשיך לטוס ולטוס ולטוס והלוואי ולא אצטרך לנחות אף פעם....