לילות הזויים, מרגישה כמו ב"תשעה שבועות של שכרון חושים", כן, לגמרי בשיכרון חושים, ובכל פעם שהוא מגיע נושמת את הווייתו נשימות עמוקות וגדושות, ממלאת את חללי אפי בריח הגבר שהוא מביא עמו, שותה את טעמיו ולא מאמינה.
והוא כבר יודע עלי כל כך הרבה, ובכל פעם מזכיר לי שאני ממש לא מפחידה אותו, ולא משנה מה אוסיף לספר, לא אוכל לגרום לו להרתע אף פעם.
אתמול הזדיינו קשות, שעות ארוכות, שעות בוהקות בנגוהות אושר צרוף. שעות של עיניים מדברות, שעות של מגעים כל כך מפעימים. פתח לי דלתות לאולמות תשוקה שהיו עד כה חסומים וחשף עולמות אחרים מרגשים מסעירים. וכך פעם למעלה ופעם למטה ולא כל הזמן מנקודת מבטה של כלבה ולא כל הזמן לעשות עבורו, וכן להשתפד עליו ולזיין אותו חזק כשאוחזת בעורפו ומטה גוו כלפיי, וכן לזיין שוב את הפרצוף היפה שלו, וכן שוב מבקשת שיזיין לי את הגרון כמו שמזיינים שיפחה, ושיזיין אותי מאחור כמו שמזיינים כלבה, והסחרחרה אינה עוצרת ואני גומעת את רוקו והוא שותה אותי, ואני גומעת את מיצי תאוותו, והוא חודר אל אחוריי עם לשונו ואנחנו צוחקים וזועקים ומוטרפים ומטורפים, וכן...
ובלילה לפני שנרדמים הוא אומר לי, שלמרות שאנחנו זמניים זה לזו, מכיוון שהוא רוצה להקים משפחה, תמיד אשאר עבורו חברה, והוא אומר לי שבמשך היום אין ספור פעמים הוא נזכר בי, מרגיש אותי ואת הכמיהה המפעמת בעורקיו, ואני מאושרת ואנחנו צוללים לשינה קצרצרה, כי מה כבר נשאר עד לאשמורת הבוקר, והוא אוסף אותי אל חיקו ואנחנו נרדמים, ובבוקר כשקמים פשוט מסתכלים ומרגישים ולמרות העייפות הכל כך מוטרפת הולכים עם תחושת מלאות שכזו להתחיל יום חדש של עבודה.
לפני 13 שנים. 6 באוקטובר 2011 בשעה 14:59
