שקיפויות

תשעה ימים של פסק זמן בלתי מתוכנן, ציר זמן שהכיל תמיהות, בהמשך סדקים ולבסוף תובנה פשוטה שגרמה לי להבין שבעצם שום דבר לא השתנה.
יום לפני, sms ממך. "יש לי כמה כללים למחר. אני רוצה אותך לבושה מיוחד, בלי תחתונים, אודם של זונה. שימי לי על השולחן את כל ערכת הסקס שלך (כל מה שיש לך בבית), כולל חגורה, צעיפים וחבל. אסור לך לדבר איתי, רק אם אני פונה אלייך את עונה, את מוכנה לשימושי מהרגע שאני עובר את דלת הכניסה, (יין לפני שאני בא) ברור? כלבה טובה שלי..."
יום אחרי, חיכיתי לך בדיוק כפי שביקשת וזה לא היה קל. שעה לפני שהגעת עוד ישבתי עם נציג מכירות של פלפון, הנחתה של ילדיי, אחרי יום עבודה מייגע, שבסופו נסעתי להשתלמות חובה, ובזמן הנהיגה הביתה עסקתי בחישוב זמנים, כדי לבדוק אם יש סיכוי להפוך ולהיות לך זונה שווה, בדיוק כפי שביקשת, בזמן.
המזל היה שהנציג התנופף 10 דקות לאחר שהגיע, בעזרתנו האדיבה, לאחר שגילינו שבאמתחתו ים של כזבים.
הגעת וחיכתה לך זונה, בגופיית רשת אדומה, כזו החושפת טבור, בחצאית מיני שחורה, בגרבי רשת המסתיימות בירכיים, במגפיים שחורים גבוהים ובחיוך מרוח כסהר אופקי, לאחר שתי כוסות גדושות יין. נכון שהורית לי לא לדבר, אך פלטתי אי אלו מילים, אולי בהשפעת היין, אולי פשוט כי שמחתי לראות אותך, אבל הכי הכי שמחתי, כשבמקום להיות שולט מרוחק וקשוח, תפסת אותי ונישקת, כל כך נישקת, לפני ששימשתי אותך.
בהמשך הייתי לך זונה, לא רעה, חושבת.... פיסקתי, התכופפתי, מצצתי, הוצלפתי. כיסית את עיניי בצעיף, ניסית להחדיר לי ויברטור לא מוכר מהערכה, נתת לי הוראות כאלו ואחרות, אבל הכי נהניתי להיות ללא כיסוי העיניים ולראות. לראות אותך מזיין אותי על כיסא מול המראה, כשאני לגמרי בבגדים של זונה. הרגשתי אחרת, הרגשתי מגרה, והייתי כל כך מגורה.
בהמשך אחרי לא מעט הצלפות ונסיונות להחדיר אלי את הויברטור, התחננתי, "תזיין אותי בבקשה, כמו תמיד"... שום ויברטור בעולם לא ישווה לחדירה טובה אמיתית. זיינת אותי ממושכות ובהמשך גם זיינתי אותך, ושוב הופעמתי מההנאה המטורפת שלי להיות מעליך, לשלוט בך, לינוק לך את הלשון בזמן שמזיינת אותך, להכאיב לך במציצות קשות, לדבר אליך באגרסיביות והחלטיות, להשתמש בך ולאחר מכן כמובן להתחנן לבל תזניח את הגזרה האחורית שלי, שכל כך אוהבת את הביקורים הבוטשים שלך.
בבוקר כשדיברנו על הסשן ואמרת שהרגשת שלא ממש נכנסתי לאווירה, הסברתי לך כמה קשה להשתחרר מכבלי היום יום ולהכנס לסיטיואצייה כל כך אחרת, ובכלל אמרתי לך שאתמול התחוור לי שכבר הרבה פחות מתחברת לכאב הפיזי, הרבה פחות זקוקה להצלפות החגורה ואולי לא ממש תמיד רוצה. התגובה שלך, מוכרחה לומר שהפתיעה אותי, אמרת בתוקף שעכשיו, אחרי שחשפתי אותך לכל זה, אתה לא ממש מוכן לוותר על כל זה, ואתה יודע מה? אהבתי. כשיודעת שמדליק אותך בטרוף להצליף בי יכולה להנות יותר מההצלפות, יכולה לרצות לכאוב עבורך, יכולה, כן, לגמרי יכולה, ובכל זאת יודעת שאיתך לא רוצה להיות מוגדרת, רוצה לזרום ולזרום ולזרום, פעם למטה, פעם למעלה, פעם שאתה חופר בי עם הלשון עמוק בגזרה האחורית ופעם כשאתה מזיין לי את הגרון, פעם שאתה מושיב אותי על הפרצוף שלך כשאני בוטשת אותך עד חנק ופעם שאתה מספינק אותי בעוצמות מוטרפות, פעם ועוד פעם ועוד פעם ומה שנותר זה לרצות עוד ועוד ועוד ועוד ממך...