כבר עשרה ימים שאורזת. כל יום מתרוקנים ארונות, תכולות של מגירות מוצאות עצמן בהררי ערמות בלתי אפשריות מחכות לגזר דינן, ואני בתפקיד הדיין, לא מרחמת, ממיינת מיון שגורם לשקיות ענק להיות מושלכות לפחי האשפה של כל הדיירים בסביבה, בשל חוסר היכולת של פח האשפה שלי לקלוט חומרים של שנים. זורקת ומתנקה, זורקת ונעשית קלה,זורקת והלב מתרחב. לעומת הלב מתכווצים כל יתר האיברים והשרירים בכאב, וחושבת שיהיה זה נס אם לא יתפס לי הגב עד שאעבור, שבוע בדיוק מהיום.
זהו, שבוע מהיום ולא קיים יותר עבורי המושג "דירה שכורה". כן, בגיל 46 זוכה סוף סוף להיכנס לדירה משלי, ולא סתם דירה, דירה חדשה יפייפיה שגם סטודיו בתוכה, מקום בו אוכל לצייר ולקיים חוגי ציור. יש אמנם קץ', עומדת לגור מעל הוריי, שהגו והוציאו לפועל את היוזמה הכל כך נפלאה,אבל מאמינה שנצליח לכבד את גבולות הפרטיות שלהם ושלי ומאמינה שיהיה טוב ואפילו נפלא.
לארוז בית לבד... יש שעות שהן קשות מנשוא, שעות בהן הלב מתכווץ, שעות בהן חשה בחסרון בן זוג שיעזור ויתמוך בכל הפרוייקט הזה. שעות בהן מרגישה שזה למעלה מכוחי, שעות בהן חוששת שמא לא אצליח. עובדת בוקר, עובדת גם אחר הצהרים, שתי משרות, חוזרת בדר"כ בשעות הערב, לא לפני שמונה, במקרה הטוב, ובדר"כ עמוסת שקיות מהסופר, ולהתחיל לארוז אחרי ימים שכאלה זה מרגיש לי מוטרף...
שלושה ילדים יש לי, לא תגידו קטנים. הגדול נושק ל – 20 , האמצעי בן 16 והקטנה אוטוטו בת 13 ובכל זאת אורזת לבד. הקטנה כמעט התעלפה שהתבקשה לארוז את חפציה, ובמשך שעות בשבת יללה כמה קשה לה, כמה היא לא יודעת לבד, כמה היא זקוקה לעזרתי, וכך יצא שלקח לה מספר שעות לארוז קרטון אחד ולחסל כמעט את כל המקרר, מתוך תסכול, תוך כדי אריזה. הבן הגדול, אותו כמעט לא רואה, ולאחרונה אפשר לומר שגם לא מכירה, הודיע שהוא מבלה עם חברים ואין לו זמן, אך לא חשב לומר לי שיתגייס יום אחר למספר שעות כדי להושיט יד, ומאז מילותיו אלו בלעתי עלבוני והפסקתי לתקשר אתו כמעט כליל. היחידי שעוזר, לא באריזה אבל בשפשוף רהיטים וצביעתם מחדש הוא הבן האמצעי וזה פשוט כל כך מבורך.
עוברת דירה עוד שבוע בדיוק והלב מתרחב לו בפנים. מדירה מעופשת ומתפוררת לדירה חדשה מדהימה. לכל ילד חדר, מרפסת גדולה עם דק צמודה לסלון, ולי למעלה יחידה שלמה של פרטיות... אבל – עלייה וקוץ בה – חדר השינה שלי ממוקם בדיוק מעל חדר השינה של הוריי, הווה אומר שחסל סדר אורגזמות רעשניות וחסל סדר דיבורים מלוכלכים בקולי קולות, ו- על הצלפות אין בכלל על מה לדבר, למרות שלאחרונה איך שלא יהיה התמעטו בשל צרכיי המשתנים.... וזה אומר שאולי אזדיין בחדרי הילדים... ועוד מה זה אומר - ימים יגידו....
ומה זה אומר לגבינו? שיתפתי אותך כל כך בתהליך הבנייה, כמהתי להראות לך את חיי החדשים, דמיינתי איך תוך דקה מגיעה אליך, מאחר ואגור עתה כה קרוב אליך, צחקתי איתך על חפוז לאחר העבודה...
וכמו מילות השיר "לא נותר דבר מלבד הגעגוע..." מרגישה. מתגעגעת להסניף לקרבי את הריח שלך, לטעום את הרוק שלך, לזיין את הפנים היפות שלך, ולהרגיש ולהרגיש ולהרגיש... תוהה מי יזיין אותי בתחת כמוך, תוהה מי יזיין אותי בכזו תאווה, תוהה איך זה ירגיש לבלוע רוק אחר, איך זה ירגיש לי בכלל. יודעת כמה קשה לי היום לחוש כימיה, כמה לא פשוט לי עם טעמים וריחות חדשים, כמה קשה היום בכלל עם גברים, כמה ...
בעוד שבוע בדיוק אהיה במקום אחר, בדירה משלי, בעוד שבוע בדיוק אתחיל מחדש, בעוד שבוע חושבת שאוולד מחדש...
מאחלת לי לידה נפלאה, מאחלת לי להשאר אותה אחת מאושרת, מאחלת לי אהבה:-)
לפני 12 שנים. 25 בינואר 2012 בשעה 17:00
