שקיפויות

שישבת מייגעים של אריזות אינסופיות. עוד ועוד ועוד קרטונים, עוד בדים עם ציורים יורדים מהגלריה, עוד כלים נשטפים וממורקים לפני הכנסתם לקרטונים, עוד מיני חפצים שכבר מזמן עבר זמנם נאגרים בשקיות ענק חזקות במיוחד ונזרקים לפחי האשפה, ומשם ישלחו ליומם האחרון במשרפה. יומיים קשים, יומיים מתישים ואתה מסרב לצאת מהלב שלי.
לא חשבתי שיהיה לי כל כך קשה כשיגמר, לא חשבתי שלמעט כוס ותחת הצלחת לחדור עד כדי כך עמוק פנימה אל הלב, לא חשבתי שאכאב, ובאמת מזמן שכחתי איך מרגיש כאב של פרידה, ועוד אחת מהירה שכזאת, ללא הכנות.

לא נמצאת באתרי הכרות, מאמינה שהדברים יתגלגלו באופן אחר, דרך אתרים אחרים בהם אנשים מתחברים אלי דרך האמנות שלי, דרך מי שאני... בימים האחרונים פנה אלי מישהו שמצא חן בעיני ושוחחנו. בהתכתבות טרום שיחה הוא היה קצר, קצר מדי. אורך הודעה ממוצעת שלו נע בין שתי מילים לארבע מילים, והחלטתי שאם הוא מדבר באופן בו הוא כותב לא יהיה המשך. בשיחה הסתבר שלדבר הוא יודע והשיחה זרמה בכיף. היינו אמורים להיפגש אתמול ושמחתי, ידעתי שיהיה לי טוב לעשות אתנחתה באריזה, אך המפגש לא יצא אל הפועל, הוא לא התקשר לבטל אלא בחר לעשות זאת באמצעות האתר דרכו הכרנו וכתב לי שהוא חש ברע. בבוקר כתב לי שוב, הבהיר שהוא כבר מרגיש טוב יותר והחלטנו להפגש אחר הצהרים. הוא אמור היה להתקשר בשעה מסויימת ומשלא התקשר נכנסתי לאתר ושם בצ'אט שאל אותי על הא ודא ולבסוף זרק לי שישמח להפגש איתי בסוף השבוע. עניתי לו שאני ממש לא יודעת אם זה מה שיקרה. כל כך התאכזבתי, כל כך!!! אנשים כמוהו הם חלק מהסיבות שמונעות ממני כיום לרצות להתקרב בכלל לעולם הדייטים. יודעת ששווה כל כך הרבה, ושמישהו יתקשר איתי כך ויזלזל בי כך! אוף! שילך לאלף עזאזאל!!! מההתחלה לא אהבתי את העובדה שהשאיר לי מספר טלפון במקום לבקש את שלי, שביקש שנפגש באיזור שלו במקום להציע לפחות להפגש באמצע הדרך, בהמשך לא תקשר טלפונית אלא רק באמצעות הודעות, ולבסוף חשב שיטמטם אותי לגמרי, יקבע ויבטל, יקבע ויבטל, ואני הייתי כל כך זקוקה לאיוורור במרתון האריזות הבלתי נגמר הזה ובכלל...

מחר נפגשת עם הונילי הנשוי מהימים ההם, אותו אחד שהיטיב לזיין ולענג אותי וידע לשמור על קשר למרות שלא הזדיינו כבר להערכתי כשנה וחצי, אותו אחד שהכיר לי גם את אשתו, שעודדה אותו למפגשים איתי, מאחר וחשה שלא עומדת בקצב של בעלה, אותו אחד שבא לא מזמן לבקר אותי יחד איתה, בתערוכה שעשיתי, אותו אחד שאם אני מעלה לידו את המושג בדס"מ הוא קופץ כנשוך נחש, אותו אחד שלמד לצבוט לי חזק בפטמות, אותו אחד שיבוא מחר לתקן לי משהו בנשמה, או בכוס או בתחת, אותו אחד שישגל אותי אחרי שבועיים של ריק, אותו אחד שמקווה שיחייך אותי כל כך, אותו אחד...
ואולי אצליח לכאוב פחות...