וזה לא שלא היו אורגזמות אלוהיות, וזה לא שלא נהניתי להתחבק, להתנשק ולחוש, אבל הייתי זקוקה לריח שלך, לטעם שלך, למגע שלך, לפרצוף שלך, הייתי זקוקה לך, כל כך פשוט, כל כך בלתי אפשרי עכשיו.
והוא אמר שימשיך לפקוד את מעוני (החדש) מדי פעם, לא לעיתים קרובות, כפי שהיה נוהג בעבר, מאחר ויש אילוצים, אבל לא היה לי עצוב וחשבתי שזה בסדר גם עם יבוא שוב עוד חודשיים וזה בסדר אפילו אם לא יבוא.
הוא מקסים והוא חבר והוא תמיד בקשר ותמיד שואל ומקשיב ותומך אבל הזמן עשה את שלו והתשוקה שלי אליו כבר לא כשהייתה בעבר. וזה לא שלא הסתערנו זה על זו, זו על זה, וזה לא שלא גמרתי בצרחות מטורפות, וזה לא שלא היה לי נעים, אבל בראש ראיתי אותך, התגעגעתי אליך, שמעתי אותך, כמהתי להרגיש את רעידות הגוף שלך בעת הגמירה שלך, לשמוע את הצחוק המתגלגל שהיה מופיע תמיד אחרי, להיות חלק מהגוף שלך, לצלול עמוק לתוך העיניים המדברות שלך ופשוט להיות...
יודעת עכשיו בדיוק איך זה מרגיש לעשות אהבה מתוך רגש ותשוקה ענקית לעומת איך זה מרגיש כשזה לא שם, וזה עצוב כשזה לא שם וזה לא שלם, לגמרי לא שלם.
לפני 12 שנים. 30 בינואר 2012 בשעה 18:21
