שבוע שישנה בדירה חדשה, בחדר חדש, עם חדר אמבטיה חדש, שבוע ימים ממש. מעברים אף פעם לא פשוטים, קלישאה שכבר מזמן הוכיחה את עצמה. מעברים גורמים לך לחוות רגישות יתר, מעברים גורמים לך לעיתים להלך על הקצה בעצבים חשופים.
גיל 46 וקצת, דירה שהיא לא שכורה לשם שינוי, דירה שהיא לגמרי חדשה, חיים חדשים. ואולי הייתי אמורה לעלוץ משמחה, אך בימים האחרונים העליצות הייתה ועודנה מהולה בהרבה כאב. תמהיל של אושר עילאי, של בית שהולך ונעשה כל כך יפה ומהצד השני בולעת כפיות של כאב: אחת ועוד אחת ועוד אחת...
מאז שהתחלתי לארוז התנתקתי כמעט מכל העולם, מכל הקשרים הוירטואלים וגם מאלה הממשיים. מאז שהתחלתי לארוז יצא מחיי גם האחד שגרם לי לסערה וכשיצא הותיר אותי הלומה.
גיל 46 וקצת, חושבת שצריכה להיות כבר קצת יותר חסונה אבל מתבדה... גיל 46 וקצת, צריכה כבר להפנים שדברים טובים בסופו של דבר נגמרים, גיל 46 וקצת צריכה לדעת לעשות סוויץ' מהיר יותר ולהתגבר, גיל 46 וקצת מבינה שוב שהלב נשאר בדיוק כשהיה שהייתי בת 16, הוא לא השתנה, אפילו לא קצת..
ההתנתקות הזו שגזרתי על עצמי בשל מטורפות המעבר וכל מה שנדרש היה ממני ביחד עם הפרידה הפתאומית הזו גרמו לחלל גדול מדי ותחושה של בדידות אכזרית. בנוסף מכיוון שבעלי המלאכה עדיין עבדו כאן בימים האחרונים כדי לעשות פינישים, ירדתי לאכול כל העת עם הוריי, שגם הם מותשים לגמרי מלהיות פקחי בנייה ולספוג את ענני האבק ומהלומות הפטישים. החיים המשותפים הללו שנכפו על כולנו, למרות הכרת התודה שלי להוריי, גרמו לכולנו לחוש כבסיר לחץ. לא מצליחה להבין איך דיירי האח הגדול שורדים את הביחד הזה כל כך הרבה ימים ושעות.
גיל 46 וקצת ומעבר שמטלטל לי את הנשמה, גיל 46 וקצת, עדיין אופטימית ואפילו מאוד אופטימית ועכשיו אחרי שנאמרו באוזניי גם מילים של אמפטייה מרגישה שהלב נפתח למנת אושר ובאמת מרגישה טוב יותר.
גיל 46 וקצת, עומדת בחדר האמבטיה החדש, מביטה לעצמי במראה וצועקת וואו ענק:-)
לפני 12 שנים. 10 בפברואר 2012 בשעה 20:57
