ופתאום הגיעה חופשה בת ארבעה ימים תמימים ממש וידעתי שצריכה קצת אחרת, וידעתי שצריכה אוויר אחר וידעתי שצריכה לקום וללכת ולהיות עם עצמי במקומות אחרים, וידעתי שלא אותיר למוחי לחשוב עבודה וידעתי שהגיעו ימים של שמחה ונסעתי, נסיעה קצרצרה בארצנו הקטנטונת, נסיעה שהחלה אתמול בצהרים ונסתיימה היום בבוקר. ונפגשתי עם צלם, איש מעניין ומיוחד, שאגב לאחר שהציע לי להצטלם עם שוט, ציין שאינו סובל בדס"מ, ופגשתי את ההוא שבקרוב ייחצן את האמנות שלי, ושתינו לחיים, בעצם רק אני שתיתי, וצחקנו המון ופינטזנו על התערוכות והמכירות הבאות תוך שאנחנו ישובים בינות נרות ועשן קטורת סמיך, וראיתי תכלת ואפילו ורוד, ומשם נסעתי אליו.
נסעתי אליו ממש, לא קרוב, לא ליד, נסעתי אליו אל ביתו, נסעתי ולא ידעתי, נסעתי ..
הוא ידע תמיד להיות סדיסט אמיתי, לא בכאילו, לא בסתם, הוא היה. כשהתוודעתי אליו אי אז בימים ידעתי תחושות של "על הקצה". כשנתן לי סטירות הוא העיף לי את הראש וביחד עם הראש העיף את הנשמה, כשהשפיל אותי גרם לי לשנוא אותו, אך יחד עם זאת התמכרתי, אוח כמה חזק התמכרתי, והמשכתי לנסוע וחשבתי שהנה עכשיו נפגשים, וחשבתי על כך שבימים האחרונים אנחנו מדברים, והוא משוחח איתי בטלפון ואינו משגר הוראות, ולא מאיים ולא כלום, הוא פשוט מקשיב לי כפי שאני ולא סותם לי את הפה, ועכשיו חשבתי, אני נוסעת אליו, וכשנגמור להזדיין כבר לא יהיו רכבות ואשאר לישון איתו, ותוהה האם יחבק אותי בלילה, ותוהה האם אגלה בו עדינות ותוהה אם יהיו בי רגעים של דמעות ותוהה... לישון עם האויב? לישון עם המאהב? מי יצליח בכלל לישון???
ועכשיו כבר לילה שוב. בבוקר נסעתי, מותירה אותו בינות הסדינים, מותירה אותו אחר משהכרתי, מותירה אותו אחרי לילה בו לא סישן אותי, אלא רק זיין, מותירה אותו אחרי לילה בו ישבנו לא מעט ודיברנו, מותירה אותו בצלם אחר ואפילו אולי קצת מתגעגעת לפן המטורף והאחר, הפן שהכרתי פעם.
אני כבר אחרת היום. משדרת אחרת, פועלת אחרת, מגיבה אחרת ולא מגיעה למקומות של פעם. היום כבר לא מצליפים בי, אפילו אם אני מפנטזת על הצלפות, היום כבר לא סונטים בי, לא עולבים, היום באים אלי אחרת ולעיתים קורה שכמהה לאחד הלילות ההזויים שהיו לי אי פעם, דומה ביובלות אחרים, וכשמאוננת את עצמי תמיד מפנטזת עלי כלבה, תמיד זקוקה להשפלה, תמיד נשלטת.
מה לעשות שלנשמה יש הגיון משלה והוא ממש לא מחובר לכוס?
לפני 12 שנים. 8 במרץ 2012 בשעה 21:49
