שקיפויות

מתגוררת היום בבית הכי מדהים שיכולתי לבקש לעצמי ובכל זאת כואבת, כאב שורף, שגורם לי להגיר דמעה בכל פעם שנאמרת מילה פחות נחמדה. כן, ההתמודדויות לא פסקו ונראה שלא יפסקו לעולם. שלושה ילדים, כבר לא קטנים (הבכור בן 20) ועדיין כל כך הרבה קשיים, כל כך הרבה דאגות, כל כך הרבה כאב על העדר תקשורת טובה חמה ביני לביניהם.
היום אני עצובה ויודעת שמעבירה אליהם את האנרגיה השלילית הזאת פשוט מפני שמתקשה לחייך. ורוצה לתת להם אחרת, להיות להם אחרת, ורוצה לחייך ולחבק ולעודד ורוצה...
ממרומי גילי כבר לא מוכנה להיות יותר כואבת עד ייאוש. ממרומי גילי כשקמה בבוקר תמיד יש סיבה לחייך, תמיד יש סיבה לומר תודה, תמיד מבינה שהחיים הם לא מובן מאליו, תמיד מתרגשת מפריחת הכלניות הראשונות, מהתקשורת הצווחנית של הציפורים אותן רואה בצמרות העצים ממרומי ביתי, מיופיו של הבית בו מתהלכת, מתמימות של ילדים, מכתבה בעיתון ומאין סוף דברים נוספים, ובכל זאת למרות זאת כואבת, ויודעת שאצלי, לפחות עד כה, הדברים מעגליים,כמו הרבה דברים בחיים ובעצם בדיוק כמו בספר שופטים, לאחר התקופה הרעה, של הסבל הזה שמפצח לי את הנשמה, תבוא תקופה אחרת ואהיה מאושרת.
היום שוב מחפשת אותו, את האחד, עייפה מהלבד, זקוקה ל"ביחד", אך כרגיל לא מסוגלת ולא רוצה להתפשר. רוצה לחוש נאהבת בכל רמ"ח אבריי, רוצה מישהו לחלוק איתו,לשתף אותו, לטייל איתו, ללכת איתו לסרט (חושבת שכבר שנתיים לפחות לא הלכתי לסרט), לעשות איתו אהבה, לממש פנטזיות משותפות, אך לדעת שאני עבורו עולם ומלואו והוא אינו זקוק להשלמות. היום יודעת כל כך שמגיע לי. ובינתיים החיפוש בו התחלתי מעייף אותי עוד בטרם... אם יש דייט לא מוצלח האנרגיות שלי צונחות פלאים, ובכלל הסבלנות – פשוט אינה קיימת. אין לי סבלנות לאנשים, לשיחות בטלות, לשטויות, למריחת זמן כזו או אחרת, דיי, נגמר לי, אין לי כוח אפילו להגיב במשפט לכל אותם פונים שפשוט לא עושים לי את זה בשום היבט, היום הפכתי אנוכית, היום רק לעצמי, היום עייפה ואת האנרגיות שומרת רק למה שנראה לי רלוונטי.
העצב גורם לתובנות חדשות וכשאדם עצוב הוא מבין בדיוק מי החברים שלו והיכן חשוב להשקיע את האנרגיה.
היום אני עצובה, ובעצם ימים רבים עצובה, אלא שנמנעת רוב הזמן מלכתוב על אותה עצבות, פשוט מפני שלא זקוקה לרחמים ולא רוצה רחמים, פשוט מפני שחושבת שזה כל כך כבד ומעיק לקרוא אנשים דואבים, היום עצובה אבל עדיין מלאת תקווה ובינתיים מקווה להתמלא באנרגייה מחודשת ולשוב לצייר ולצייר ולצייר...