הבוקר של היום היה בוקר עכור, ערפל סמיך כיסה את הנשמה שלי וכעסתי, כל כך כעסתי, לו יכולתי הייתי חובטת בעצמי קשות, אח"כ מנערת ניעור רציני ומשלחת אותי לדרכי בסטירה מצלצלת, מגיע לי – פשוט כך.
קמתי בהאנג אובר מטורף, נאבקת בגוף שלי, ללא הצלחה יתרה, במטרה לייצב אותו, חושבת למה לעזאזל זה כל כך קשה ולמה יריתי לעצמי אתמול כדור ברגל, ומאיפה בכלל קורה שמזדנב לו ייצר הרס עצמי כל כך גדול שגורם לי לעשות שטויות. מי צריך לספר בערב הראשון כל כך הרבה ולהתעקש לגרום לצד שמנגד להבין בדיוק את התמונה. בעבר כבר היו לי התנהלויות דומות שעשו לי רק רע, ועכשיו דווקא ממקום שיודע כמה אני שווה, פתאום עוברת לפסים לא מתאימים, משתפת אדם שלא מן הקהילה שיתוף שלדעתי מטלטל אותו מבפנים וגורם לו לחשש אמיתי.
זוכרת כל רגע אתמול, כמה התעקשתי להקצין, כמה התעקשתי להפחיד, כמה התעקשתי להרוס..
כל מי שמכיר אותי יודע שמפחידה אני באמת שלא, אך הפה שלי, במיוחד כשהוא מגיר לקרבו יין, הרבה יין, עשוי לעמוד על שלו.
תוהה, מנגנון הרס עצמי או רק יין??? איך שלא יהיה קיבלתי החלטה : כנראה שמהיום כוס יין אחת בדייט ראשון, אחת ודי!
לפני 12 שנים. 31 במאי 2012 בשעה 18:48
