שקיפויות

הלכתי אתמול למופע סיום של חוגי המחול בו השתתפה גם ביתי הצעירה בת ה- 13.המופע החל, על המסכים הוקרנו בזה אחר זה סרטונים מתאימים לשירים, ובכל שיר עלתה קבוצה אחרת של בנות לריקוד. היו קבוצות של קטנטנות, בנות 8 – 9 והיו של בוגרות יותר, אבל כולן היו יפות, מתוקות, עדינות, מלאכיות ומוכשרות, בתלבושות, שחלקן היו נוצצות ומפוארות, כתלבושות המאפיינות חלק ממשתתפי האורויזיון, וחלקן האחר פשוט ייחודיות בהתאם לשיר.
ישבתי והדמעות התגלגלו מעיניי, ישבתי ובכיתי על חיי, ושמחתי רק כי כל באי האולם, וגם הגבר שישב לצידי, אותו לא היכרתי, לא יכולים לראות אותי כך.
חשבתי כמה עצב יש בי. חשבתי על כך שאני כבר גדולה כל כך ולמרות אהבתי לריקוד, מעבר לכך שלעיתים שמה לי מוסיקה מוקדם בבוקר, פותחת את התריסים ורוקדת עם עצמי, מעולם לא רקדתי בקבוצה ולא חוויתי את כל היופי הזה, וחשבתי כמה עצוב לי לשבת כאן באולם לבד בלי בן זוג שיהיה שם איתי ויחבק אותי, וחשבתי שאני מבוגרת מהבנות הללו בעשרות שנים, וחשבתי כמה תום ויופי יש בילדות היפות הללו, וחשבתי כמה שהחיים רצים אצים להם, ובעצם עוד לא הספקתי לעשות יותר מדי, ובעצם אני רוצה לעשות ולחוות, ולמרות שנהנית וחיה כל דקה ודקה בעולם היצירה בזמן שמציירת, אני לא עושה מספיק דברים אחרים, וחשבתי שאני מוכרחה, פשוט מוכרחה להיות נאהבת.
וחשבתי איך הרגשתי לפני שבוע כשאחז אותי בזרועותיו מדבר איתי מילים של רגש, וכעבור יומיים, כשלא יכול היה להכיל אותי בחר לברוח, וחשבתי איך הפך אותי באחת לאומללה לאחר שנתן לי להרגיש כמעט יומיים מלכת העולם, היפה והמדהימה בנשים, האחת והמיוחדת שלמענה יהיה מוכן אפילו לעזוב את ביתו, וחשבתי שלמרות שהיה יפה ומצליחן וכאילו פתוח וכן עם עצמו וסביבתו, בעצם לא היה באמת ופחדיו הכריעו אותו וגרמו לו להוציא את החיה שבו, לפגוע ולהעליב. וחשבתי איך הסתיים בינינו, לאחר שלא היה מסוגל להכיל תחושותיי וטען שאני זקוקה לטיפול, ויום לאחר מכן כתב לי התנצלות ענקית והוסיף שאיני זקוקה לטיפול ושאני אחד האנשים הנדירים הנפלאים והחזקים שהכיר, וחשבתי....
וחשבתי גם על כל שהיה בינינו בשעות טרם פג הקסם, בעזרת לשונו שהפכה באחת לארסית, וחשבתי על כל שחשפתי בפניו, וחשבתי על כך שהצפתי בו פחדים, על כך שאולי לא יעמוד בסף המיניות המתפרצת שלי ועל עוד... וחשבתי...
ועוד להקות עלו על הבמה, ועוד שירים הושרו, ועוד צעדים וחיוכים ותלבושות, וגם ביתי הרקדנית עלתה, גבוהה מכולן, יפה כל כך, "רקדנית על", אבל גם מרוחקת ממני לעיתים כל כך...
והמופע הסתיים ומחאנו כפיים וסיימתי לבכות, ואספתי את גופי וקמתי ממושב הכסא, ופסעתי אל מחוץ לאולם וחיכיתי לה וכשהגיעה נישקתי אותה, שכבר מזמן עברה אותי בגובה, דומה שבקרוב יישק גובהה לשמים, והיא חייכה אבל הייתה מרוחקת, וכאבתי את הריחוק שלה וכאבתי צליליי גידול ילדיי וכאבתי דברים נוספים ונסענו משם.
בוקר חדש היום, בוקר של שבת, בוקר נפלא ואני רוצה לחיות, לחיות קצת אחרת, פשוט לחיות...