שקיפויות

מאז שחזרתי לכאן מתהלכת כבתוך ענן ערפל שאופף אותי כהילה, אך שלא כמו הילת הירח שיש בה שקט זך, הילה זו מתנהגת כמערבולת, מערבולת סוחפת, מערבולת אימתנית, כזו שבולעת אותי לתוכה ולא ממש מאפשרת לי לנשום אחרת, לנשום כפי שעד כה הייתי רגילה.

מעורבלת בערפל סמיך, אפור ולח, מעורבלת כל כך עד כי רוב הזמן חשה לא באמת מחוברת לסביבה... הולכת לעבודה, חוזרת מהעבודה, הולכת שוב, בית, בן בכור, שבשיגרה לא רואה אותו כמעט, חזר להיות בו 24/7 ,לאחר שלפני שבועיים שבר את הרגל, משמע צריכה פתאום לבשל מסביב לשעון, לדאוג, לפנק, לעשות עוד יותר מתמיד, אך לוטה באדי הערפל המטשטשים את התחושות, את המבעים, את הפוקוס, בוחשים את המוח, מרתיחים אותו ומציפים בתחושות שאוזקות אותו לחשוב בדס"מ, לחשוב שליטה, לדמיין את הסטירה, לחוש שוב את הצלפות החגורה, להיות נשלטת, להיות גם נאהבת, להיות...

תזזיות מטריפה לי את החושים, מחדדת אחדים מהם באופן מדוייק, גורמת לאחרים כמו לשקוע בשינה... מה יהיה? כמה זמן אצליח להתנהל כך? כמה כאב, כמה תשוקה, כמה חלומות, כמה מחשבות...

מאז שחזרתי קצת מטורפת יש לומר...  ןאולי אפילו הרבה...