עצרתי היום כדי לשאול את עצמי, אחרי שנתקלתי בו במקרה, באחד שריסק את הנערות שלי בגיל 15 וחצי, באחד שהשתמש ולקח, איך זה שלבד? איך זה שלא מצליחה להתחבר לאנשים הנכונים? איך זה שלמרות כל המהות הענקית המופלאה הזו המרכיבה אותי לא מצליחה לבנות "ביחד", בעצם לא מצליחה לבנות גם התחלה של "ביחד", בעצם לא מצליחה לאתר את האחד שאיתו ארצה לבנות איזה שהוא ביחד, ואם בונה איזה שהוא משהו, זה לא בניין אמיתי, גם לא שלד של בניין, ברור לי מעבר לכל ספק שאף מהנדס בניין לא היה מאשר אותו, זה יותר כמו מדורת ענפים שנועדה להידלק בסערה ענקית, בכל פעם שיש חמסין, ולשכוך לאחר מכן לזמן רב עד הסערה הבאה.
13 זה יותר מ – 12 וזה אומר שמספר השנים שגרושה כבר עולה בשנה על מספר השנים בהן הייתי נשואה.
12 זה מספר השנים בהן הייתי נשואה, זה מספר גדול, זה מספר ענק, 12 שנים יותר מדי. 12 זה מספר עצוב, אלה 12 שנים בהן חייתי ולא חייתי, חייתי עבור הילדים אך לא חייתי למען עצמי. לא רציתי שיתקרב אלי, לא רציתי שיגע, לא רציתי שידבר, לא רציתי כלום, ובעצם רציתי, רציתי שילך, רציתי שיתן לי את הכוח לפרוץ את הכלוב שבנה, רציתי לברוח אל החופש, והצלחתי לעשות מעשה באיחור של 12 שנים.
15 וחצי זה גיל צעיר, זה גיל יותר מדי צעיר בשביל להעניק את הבתולין, בקבינה של חיפושית מסוג פולסווגן, לאחד בן 30, נשוי, שרצה רק להשתמש וניסה להעניק אותי במתנה גם לחבריו.
ואחר כך..16...
16 זה גיל צעיר מדי להכיר אנשים מבוגרים ולא מתאימים...
16 זה גילה של ביתי הצעירה, היפה והמוכשרת כל כך, שעד כה חושבת שאפילו לא התנשקה..
17 וחצי זה הגיל בו עזבתי את הבית, לאחר שסרבו לקבל את האחד שאהבתי, שכרתי דירת חדר ועד הגיוס עבדתי מבוקר עד ערב כדי שנוכל להתקיים.
18 וחצי זה גיל צעיר כדי לגלות שאת חיה עם מישהו שעבורו מוכנה לתת את הנשמה ומגלה שהוא מזיין מהצד.
18-21 זה הגיל בו גיליתי שמסוגלת להכיר אנשים מתאימים, מסוגלת אפילו להתאהב לכמה ימים, ובהמשך מקבלת גועל נפש וחותכת את הקשרים שרק החלו.
26 זה גיל סביר לחתונה בתנאי שעושים את זה מאהבה ועם האדם המתאים.
ואחרי הגרושין? מה אחרי הגרושין? נסיונות אמיתיים להכיר מישהו שילמד אותי זוגיות, ובהמשך כשמבינה ששוק הבשר יש לו חוקים משלו מפסיקה לנסות.. בהמשך לתקופה קצרה זוגיות בדסמית מופלאה, אך בסופו של דבר גם היא קורסת ואני למרות הקריסה והשבר הנורא אוספת את עצמי, מתחזקת וגדלה.
ומה היום? היום פוסלת כמעט את כולם מכל הסיבות האפשריות, היום כל כך לבד, היום לפעמים הלבד הוא כמו סשן כאב מנטלי ופיזי ברמות הקשות ביותר, ולפעמים הוא אפילו נחמד, נחמד עד כדי כך שחושבת אולי לאמץ אותו, כפי שאימצתי את הכלב שלי, לכל החיים...
