מציירת מלאך. מציירת ילד, יש יאמרו גבר צעיר, בן 23 וחודש, ילד שלעולם לא יגדל יותר וישאר תמיד יפה וצעיר. מציירת מלאך...
מעולם לפני כן לא ציירתי מלאך.
לפני כשנה הגתה עמיתה שלי לעבודה רעיון, הציעה שאצייר מתנה להורים של ילד צעיר, הלומד בכיתה א', ילד בן 6 בלבד,שמתמודד עד היום עם סרטן מאחד הסוגים הקשים יותר, ולא הסכמתי. אמרתי לה שלא מציירים ילד במצב שכזה, שזה כאילו בחרתי להנציח אותו בעודו בחיים.
בימים האחרונים, מאז הלוויה, של הילד הגדול, בן ה – 23 וחודש, מציירת מלאך, מציירת ובוכה, מציירת וכואבת את יפי הנעורים, מציירת ללא הפסקה, כדי להספיק לתת להורים ציור של בנם, היפה, הטהור והמיוחד הזה, בנם שגם בחייו היה מלאך.
כשמישהו נפטר תמיד מעתירים עליו שבחים, כשמישהו צעיר נפטר בפתאומיות, נוסף לדברי ההלל על מי שהיה, מספידים ומדברים על החיים שנגדעו עוד בטרם, על ההלם, על הכאב הבלתי נתפס שנחת על המשפחה. כשמישהו שהיה בחייו מלאך נפטר באופן פתאומי, עוזב את העולם בשל טעות שעשה, עורכים לו הלוויה בה מספרים את סיפור חייו, וכשאתה עוזב את הקבר ויוצא מבית העלמין , אתה מבין שלא רק שהיכרת מלאך, אלא שבנסיבות הטראגיות שנוצרו,זכית להכיר גם משפחה של מלאכים – המשפחה שלו.
המלאך הזה הוא החבר הכי טוב של הבן הגדול שלי, המלאך הזה גם היה החבר הכי טוב של עוד שישה ילדים- גברים. המלאך הזה תמיד ראה את חצי הכוס המלאה, וכשהיה יושב עם חבר, גם אם רצה לפרוק את אשר על ליבו, יצא שבעצם הקשיב לחבר, היה מלא אמפטיה והכלה וכך תמיד במקום להוציא את אשר על ליבו הקשיב, הכיל, יעץ, חיבק...
המלאך הזה כתב שירים, המלאך הזה חיבק במילים את הוריו, את קרוביו ואת העולם כולו. וכשחזר לפני כמה חודשים מטיול במזרח, טיול בו פגש אנשים רבים ושונים, הגיע עם התובנה, שהעולם יכול להיות יפה בזכות כל אותם הדברים הפשוטים שיש לו לאדם סביבו, ושהחומריות אינה מביאה את האושר. תראו עם איזה תובנות נפלאות הוא הגיע.
לא אספר על הלוויה, לא אספר על ההספדים, לא אספר על הליטופים והחיבוקים שקיבל מהוריו, עת היה מונח לפנינו בתכריכיו, לא אפרט שכן אלו דברים פרטיים, שאולי צריך שישארו בקרב הקהל שנכח במקום, קהל של מאות אוהבים. אספר רק שכשהחליטה המשפחה לתרום את איבריו, לאחר יומים וחצי בהם שכב מורדם ומונשם, מחובר למכשירים, גילו שהם יכולים להיות שלמים עם החלטתם, שכן בחייו בחר לעשות כרטיס אדי, אך מעולם לא סיפר זאת לאיש, כן, תמיד עשה לא כדי שיראו ויראו, תמיד עשה בצניעות.
ברור לי שאתם שואלים ממה הוא מת המלאך הטהור הזה, החבר הכי טוב של בני, שמאז יחד עם כל חבריו, לא מש מבית הוריו, שמאז אותה מסיבה ארורה, בה התעלף ואיבד את ההכרה השתנו חייו, שמאז אותו מקרה הוא מרגיש שאיבד אחד מאיבריו, שמאז התבגר, אפילו הזדקן כל כך, שמאז, ובעצם רק לפני שבוע, מבין את החיים אחרת, שמאז...
מסתבר שבאותה מסיבה ארורה, בה החום היה כבד, כמו החום השורר בימים האחרונים, הוא פשוט בחר להגיר לקרבו אקסטזי, אותו אקסטזי מסתבר שגרם לו לתחושת צימאון מטורפת, והוא שתה ושתה ושתה כמויות בלתי נדלות של מים, בהמשך התמוטט, התעלף, בהמשך הבנו שקיבל הרעלת מים ובצקות בכל הגוף, כעבור יומים וחצי, בהם ישבו ליד חדר טיפול נמרץ כל בני המשפחה והחברים, נאלצו להכנס ולהפרד, שכן המלאך של בני, המלאך של כל כך הרבה אנשים, היה שרוי למעשה במוות מוחי ומכאן כבר שום נס לא יכול היה להציל אותו.
במותו המשיך לעשות חסדים, תשעה אנשים קיבלו את איבריו השונים, מהם כאלה שהאיברים היו חיוניים להמשך חייהם, מהם שהאיברים ישפרו להם את איכות החיים. אחחח... כמה שהוא צדק הילד הקסום הזה, שידע בגיל כל כך צעיר לומר שכשמתים כבר לא מרגישים, ורק מי שנותר למטה בעולם החיים ממשיך לכאוב, אמר ולא ידע שדיבר על עצמו.
הילד המיוחד והמופלא הזה כבר איננו, הוא איננו בשל טעות טפשית, הוא נגדע ואיננו בשל טעות גורלית, טעות שאין ממנה דרך חזרה.
מי יתן והוא האחרון שהתפתה לטעום מהסם הקטלני הזה, מי ייתן והצעירים שלנו לא יתפתו להכנס למצבים שלעולם אין לדעת איך יוצאים מהם.
ממשיכה לצייר את הפנים הנהדרות האלה, את העיניים הבורקות, את החיוך המקסים.
מי ייתן ולא אצייר יותר מלאכים
