בשבת בערב, אחרי סשן של שעות בלתי נגמרות של ישיבה אל מול הקנבס, אחרי ששרירי הצוואר והכתפיים החלו להשמיע חריקות, בשבת בערב קמתי מהכסא, המלאך שציירתי נולד וכאילו רקם עור ושרירים והיה לאמיתי, היה לילד ההוא – הגבר ההוא שיש מאמינים שנשמתו עלתה לשמים.
התיישבתי היום לפנות בוקר לכתוב להורים, לכתוב למשפחה, בדם נשמתי כתבתי, ולאחר שסיימתי רווח לי.
הגעתי אליהם היום, בצהרי היום, עת השמש עמדה ברום השמים ונדמה שחם יותר מזה פשוט לא יכול להיות. ופגשתי אותה, היא באה אל מולי רכה, יפה, אוהבת, כואבת, היא באה אל מולי – אם שכולה. הזדהיתי "אמא של ..." ונפלנו זו בזרועות זו. כשראתה את הציור שאלה אם ברור לי שהיא תתפרק עכשיו. התנצלתי ואמרתי לה שלא באתי להכאיב. היא התבוננה בציור ואמרה לי שזה כל כך הוא, עד כדי כך שהיא לא יכולה נכון לעכשיו להתבונן בו, היא חייבת מרווח זמן, היא מוכרחה אוויר, היא צריכה לשים את הציור עכשיו בצד. חיבקתי אותה שוב ונתתי לה את שכתבתי, שני דפים בהם גללתי תחושות, בהם חשפתי רגשות, שני דפים של אהבה. היא לקחה את הדפים, התנצלה שעולה למעלה להסתיר את התמונה והוסיפה שבערב תקרא את המילים. כשחזרה למטה חזרה אחרת, אמרה שלא התאפקה, אמרה שקראה.
לא הכרנו לפני כן ופתאום גילינו זו את זו, גיליתי נשמה אצילה ענקית.
והוספתי לשבת והתבוננו אחת לשניה בעיניים, אם אחת שעד לפני תשעה ימים עוד היו לה שלושה ילדים ועתה נותרה רק עם שנים, מול אם אחרת לשלושה ילדים. הראתה לי אלבומים עם ברכות וציורים שכתב וצייר לה לאורך השנים וקינאתי בה על אלו היחסים, על הביחד שהשכילה לבנות עם בנה שהלך בטרם עת, על הביחד שבנתה גם עם שני הילדים האחרים, על השיתוף של שניהם אחד את השני, על הסחבקיות, על החברות ללא עוררין... היא את הבן שלי מכירה כל כך טוב ואילו אני את שלה רק בקושי.. וכשירד בני חיבק אותה חיבוק בלתי נגמר ואותי נדמה שחיבק פחות.. ופתאום הבנתי שהלבד שלי הוא לא רק לבד של אישה ללא בן זוג, אלא לבד של אישה שאמנם גידלה שלושה ילדים, שלושה פרחים, השקתה, זיבלה, השגיחה, אבל כנראה לא ידעה להיות מספיק פתוחה, לא ידעה לשתף מספיק, עד כדי כך שהעצב והאיפוק שהיו חלק ממנה גרמו גם ליחסים עצורים, להרבה פחות שיתוף, להרבה פחות ביחד.
לפני שהלכתי משם הגיע בני להפרד ממני והפעם הגיע עם חיבוק אחר, חיבוק חם ומכיל, וביקשתי שישתף אותי יותר ויהיה יותר ונדע אחד את השני הרבה הרבה יותר, ןביקשתי להיות עבורו יותר. וידעתי שלפחות אני אשתדל הרבה יותר וגם ידעתי שיש לי מעתה חברת נפש חדשה, מדהימה, אמיתית.
