שקיפויות

גם הוא אמן, האמנות עבורו היא מהות חיים, עבורי היא מהות ענקית, מהות עיקרית, עבורו היא גם זו שמביאה את הלחם והחמאה אל הבית.

וכששלח לי לפני חודשים לינק לבלוג שהוא כותב ולעבודות שהוא יוצר, נבהלתי בלשון המעטה. תחושות קשות הציפו אותי, הפכו אותי, בהמשך מבלי שאמרתי יותר מדי, קרא את תחושותיי, והלך לו הלאה...

שוחחנו השבוע ארוכות, כן, שוחחתי עם האיש שחשדתי שיש בו מן הטרוף הקשה ביותר. טרוף רציני דווקא לא נגלה לי, לפחות בינתיים, לעומת זאת גיליתי עומקים, גיליתי רגישות, גיליתי מבעים.

לאחר מכן כתב לי "את תהיה הצעצוע שלי", "הצעצוע המרוט שלי", ואני מעולם לא הייתי צעצוע, לפחות לא הרגשתי כך, אבל הרעיון הדליק אותי באחת.

אתמול בערב נפגשנו, למן הרגע הראשון לאחר שניסה להבין איך אני חשה, הכניס יד מתחת לחולצתי והחל ללטף לי את הגב, במעין עיסוי עמוק, אך לא עמוק מדי... היה לי מוזר עם האינטימיות המהירה שצנחה עלי, אך בהמשך עם היין, הרגשתי שרוצה יותר. ביקש שאגע בו, התגברתי על המבוכה וליטפתי את גבו, בהתחלה מעל לחולצה, וכשתהה מדוע אינו מרגיש את אצבעותיי על עורו, נכנסתי מתחת..

מאוחר יותר רצה שנעזוב את הפאב, "למה?" שאלתי, "כי אני רוצה לנשק אותך" ענה לי, "מה רע אם תנשק אותי כאן?" שאלתי, "כי אני רוצה לנשק אותך אחרת" ענה לי, ובכל זאת התחלנו שם... והיה לי טעים, דבר שממש אינו מובן מאליו, ואהבתי את הנשיקות, עוד דבר שממש אינו מובן מאליו..

בהמשך יצאנו, נסענו לאיזור שקט יותר, שם לקח אותי בדרכו שלו.... לא זוכרת מתי מישהו השכיב אותי על מכסה מנוע חם כדי להתעסק איתי...

האמת שהיין עשה את שלו, לא זוכרת הכל, זוכרת רק נשיקה ומיד סטירה ועוד נשיקה ושוב סטירה, ועוד אחת ועוד אחת ועוד..זוכרת שעשה לי טוב, כן, הרבה טוב, הרבה הרבה טוב..

מעניין שהצליח לנו הערב, ואולי גם הצליח כי הוא אדם שיודע לקחת, ולפעמים, לא תמיד, זקוקה למישהו שפשוט יבוא ויקח, יבוא ויכניע, יבוא ויכניס אותי למוד, כן לפעמים זקוקה למישהו שיישר אותי, שיחליט, שיעשה מעשה, שיקח אותי החזקה כל כך ויחליט עבורי, ואולי אם לא יקח זה לעולם לא יקרה, לא יקרה כי היום חזקה כל כך.

אז הנה קרה,

נ ל ק ח ת י