שקיפויות

וכמו הקיבה המתחילה לעכל,
נרתמת לתהליך, מתאמצת,
בוחשת מיצים, מפרידה מרכיבים -
תהליך בו אספקטים כה מייגעים.

כשפחממות, חלבונים וסוכרים נישאים בתאי הדם,
חומרי פסולת שטים בנהר המעי הגס, במסע רפטינג פתלתל,
רק אז, לאחר ניקוז כל הרעלים,
באה אותה רגיעה - מרגישים.

ואני לתומי חשבתי, כי הצלחתי לתעתע בו -
בתהליך העיכול,
ולעצמי אמרתי -
"אמיצה - את כבר במקום אחר".

אך לפתע, וללא כל סממן אזהרה
מחשיך, נעשה כה אפל
וכאילו רק עכשיו - מתחילה לעכל
ושואלת - מי אני...מה?
וכועסת
ולא מבינה.

ופתאום מלחמה בתת מודע
סכינים נשלפים
ואני שבמשך שנים לא הזלתי דמעה, חשה
כיצד הן חוברות - הדמעות.
מניפות את דגל הכניעה,
מתנגחות ופורצות את אותה החומה.

כן - דואבת,

כן - בוכה,

כן - שותה,

כן - רוקדת - בעיניים עצומות, וכאילו ללא נשימה

מתפתלת

מכושפת

נאבקת

רוצה להשתחרררר

ולהיות כבר בסופו של תהליך העיכול -
להיות במקום אחר!