הרעב הזה שהופך אותך מבפנים
בוטש בך
הופך אותך לחיה
והמראות חוזרים, למרות האבק שהצטבר מיני אז
והמגע, והכאב, והעיניים, והקול...הכל חוזר
ויודעת
שכדי להגיע שוב למקומות ההזויים האלה
זה צריך להיות חזק
זה צריך שהכמיהה אליך תזעק
ורק אז אוכל
לתת את עצמי כך
להתפתל ולתת לקולות החיה שבי להתפרץ
ללא עכבות, ללא מעצורים
כן
רק כך...
12 שנים מחוברת להוויה הבסדמית
לעיתים איתה, לעיתים רבות נגדה.
12 שנים מייצרות תובנה לא קטנה
כן,
מבינה
אותי
עכשיו
ויודעת שאהיה לך הזונה המטורפת אם אשתוקק אליך בכמיהה שאין כל סיכוי שאצליח להסביר במילים
ויודעת, שאם החיבור אליך לא יגיע מתשוקות ויצרים אפלים, הוא יתהווה אצלי מחיבור נפש – ממילים,
ויודעת שאם תיגע בי במילים, תעריך, תבין מי עומדת מולך, גם אז הטרוף יוכל להגיע, אלא שיגיע אחרת, יגיע מסחרור המוח, סחרור הסינפסות, ואולי, בסופו של דבר ייצור את השלם, שפעם גם אותו ידעתי.
אז...
תיקח אותי כמו חיה, רק כשתרגיש שאני מחושמלת אליך, שאני כמהה, שזקוקה למבט שלך, לטרוף... תן לי ללכת על זה רק כשמרגישה.
רק אז תבוא ותיקח...
ובינתיים הרעב הזה...
ובינתיים...
י