איקס,
יש את המפגשים שלנו, בהם אני יותר פורמלית, יותר סגורה, יותר.. ויש את המקום בו אני כותבת, בו יכולה לפעור את הנפש, ואולי זקוקה לכך... ובעצם אין אולי.. זקוקה לכך נקודה, ומכיוון שאתה מאפשר אני כאן- חשופה אל מולך.
הזמנת אותי ואני מממשת.... מממשת מתוך הצורך האישי שלי... מממשת מתוך הלבד..
מסתבר שלפתע מבינה עוד הרבה יותר, מסתבר שעוברת תהליך, מסתבר שמערכת החינוך המהוללת, כולל החינוך שקיבלתי בבית, דפקה לי בגדול את החיים, כן, בדיוק כך, אם אני רוצה לשים את הדברים בדיוק כפי שהם... ופתאום מבינה את הכל.. ופתאום יודעת שאילו הייתי פחות מחונכת, פחות צייתנית, פחות ממושמעת, הייתי לבטח גם הרבה פחות מרצה, הייתי כנראה פועלת בהתאם לרצונות שלי, ולא הייתי פוגעת בעצמי, ולא הייתי נותנת את עצמי כך, ולא הייתי מבטלת את מי שאני, וכנראה הייתי טועה פחות, וכנראה הייתי שמחה יותר, וכנראה הייתי מפתחת עמוד שדרה איתן יותר וכנראה הייתי מאושרת.
אני כבר בת 52 ורק בשנים האחרונות למדתי להקשיב לעצמי עד הסוף, לומר, כמעט תמיד, בדייקנות את מה שאני חושבת, לעשות רק את מה שאני רוצה, וגם זה רק כמעט תמיד, עדיין יכולה להתרחש תקלה במנגנון, עדיין שרידי העבר יכולים לגרום נזק, עדיין בתוך תוכי חושבת קודם כל על האחר, על איך לא לפגוע, איך לתת, איך להעניק ורק אחר כך מגיע תורי. אז... ממשיכה לחשוב על כך ובגדול...חושבת שבסה"כ ממשיכה לגדול – חושבת שהיום יש לי אומץ.
אז... בית החינוך הזה, מקבל עכשיו משמעות אמיתית יותר בחיי, ופתאום מבינה כמה חשוב לא לפעול מתוך צייתנות גרידא, כמה חשוב לעודד חשיבה עצמאית, כמה חשוב לתת מקום לאני של כל אחד ואחד, כמה חשוב לחשוב, כמה חשוב לא לרצות.
תודה על השקט שבך, על ההקשבה, ההכלה, האמפטייה והסבלנות.
ואולי עוד אחזור להציק,
זכור שהזמנת אותי:-)
שחף
