חמש בבוקר, קמתי מפורקת, איך אוספת את עצמי? איך מתחילה שבוע מוטרף נוסף של עבודה? ובראש סרטים...
מכינה לחיילת שלי קפה, טוסט, תה עם נענע בכוס הטרמית החדשה שקניתי לה, שלשום כשיצאתי לקניות בסופת הלילה, ושוב, כתמיד, הלכתי לי - אישה בלילה לבדה, עם עגלת סופר כבדה, שוב בחושך, מכיוון שלפני כן, אין זמן - עובדת... שוב לבד... ובעצם לא יודעת אחרת...
והיום, צריכה שוב להכנס למרוץ המטורף הזה. הטוסט שהכנתי לה כבר מוכן, התה גם, לוקחת את הכלב, ההוא שאיתי כל הזמן, ויורדת למכונית. מורידה את החיילת שלי בתחנת האוטובוס ונוסעת חזרה.
יוצאים מהרכב, אני והכלב, הכלב ואני, עדיין בטרנינג, עיניים שמסרבות להפקח לגודל מלא, צינת לילה, רוח קרה, מכסה את ראשי בכובע מעיל הפוך החם והולכת. והוא, כמו יש לו את כל הזמן שבעולם, ואני מבפנים מתהפכת...
שוב כאן בכלוב, מציגה את גופי לראווה, מתמכרת לפיתויים ומוצאת את עצמי ברע.
ממשיכה ללכת עם הכלב שאינו קשור ברצועה, קוראת לו מידי פעם, מאחר ולעומתי יש לו את כל הזמן שבעולם, והוא נכנס לכל אתרי הבנייה של הבתים החדשים, ההולכים ונבנים כאן בקצב מסחרר, משנים את פני הטבע, חומסים אותו.. ממשיכה ללכת ולפתע רואה, באחד הבתים החדשים, אור בקומה השניה, ומיד נזכרת מי גרה בו, וכמה היא נראית לי שלמה, וכמה זה יפה לראות אישה, שיש לה את האיש שאיתה, וביחד הם מגדלים שלושה ילדים, ואפילו כלב, וביחד הם מנהלים חיים, וביחד צוחקים, ובמקרה שלה אני יודעת שזה באמת הביחד שלהם וזו אינה מראית עין.
שורקת לכלב ומתחילה לחזור איתו. בדרך חושבת על מה שאני הכי רוצה. בדרך חושבת על התמונות שלי באתר, תמונות של זונה, ובדרך חושבת כמה אני מחפשת היום בן אדם, כמהה, ובדרך חושבת על איך נתתי לו לקחת אותי כמו זונה, ובדרך חושבת, למה אנשים כמוהו פשוט לא הולכים לזונה אמיתית, שתפקידה לענג ועל כך מקבלת כסף, ובדרך חושבת על איך אנשים מאבדים פתאום צלם, ובדרך חושבת...
